קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמד כאן יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת קושניר ופנה ושאל מדוע אנחנו הולכים להצביע נגד הדבר הזה בלי להסתכל על מה שכתוב בפנים. הוא מחפש איפה ההיגיון בהתנהלות, איפה ההיגיון בהצבעה כזאת או אחרת על דבר שהוא לכאורה פשוט בעיניו. אני חושב, חבר הכנסת קושניר, שישראל ביתנו הם האחרונים שיכולים לפנות אל ההיגיון של אנשים ולבקש מהם להתבונן.
פעם חברי הכנסת הערבים היו חברי הכנסת הכי מושמצים אצל ליברמן וחבורתו. ליברמן רצה לשלול מהם זכות בחירה. למה? כי בעיניו הערבים היו מוקצה מחמת מיאוס. הוא לא רצה לראות אותם פה בכנסת, הוא בכלל לא היה ענייני. זה לא שינה לו שום דבר, לא אם ההוא גר פה לפני המדינה, ההורים שלו היו פה לפני המדינה. כל ערבי, הוא רצה לשלול ממנו אזרחות.
אותה ישראל ביתנו, היום הערבים הם החברים הכי טובים. כאשר החליפי מבטיח 300 מיליון שקל לזועבי, מאיפה יש לו את זה? הוא מתאם את זה עם שר האוצר. מי זה שר האוצר? ליברמן. למי ליברמן רוצה לתת 300 מיליון שקל על סמך התנגדות לקואליציה? לערבים, לערבים שהוא רצה לשלול מהם זכות בחירה פעם.
היום מי הם שנואי נפשו של ליברמן? חברי הכנסת החרדים. עכשיו, אנחנו יודעים, הוא רוצה למנוע מהציבור של האברכים שתהיה להם אפשרות לשלוח אל הילדים שלהם למעונות בסבסוד. הוא מצא דרך איך להטיל מיסים על דברים שאולי הם באים בשימוש יותר אצל הציבור החרדי, אצל המשפחות ברוכות הילדים. אותנו קושניר יכול לשאול שאלות למה אנחנו הולכים להצביע נגד? כל חבר כנסת פה צריך להצביע נגד.
הרי המדיניות של שר האוצר ליברמן גורמת ליוקר מחיה פה. כל אחד יודע שהמחירים פה עולים, חודש אחד בזה, חודש אחד בזה. האינפלציה מתחילה לדהור, היא עולה באחוזים ניכרים לעומת מה שהיה בעבר. איזה מין היתממות זאת של ישראל ביתנו שקושניר בא לשאול אותנו למה אנחנו נגד? בוודאי שאנחנו צריכים להיות נגד. כל מה שאתם עושים – צריכים להיות נגד.
אם היה לכם קו ברור, אני מבין. אין לכם קו ברור. פעם הערבים שנואים, פעם מפלגת העבודה שנואה, פעם החרדים שנואים. כל מה שהוא חושב שיכול להביא לו עוד כמה קולות – זה האג'נדה של ישראל ביתנו וליברמן. לכן אין בכלל שאלה. אני לא מבין את החוצפה של יושב-ראש ועדת הכספים קושניר שהוא בא לפה לבקש מאיתנו משהו כזה.
364 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.