קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לשאול מה מפריע לכל חברי הכנסת היום ובימים האחרונים. למה יש כל כך הרבה כעס וכל כך הרבה הסתה וכל כך הרבה תסכול על הסטודנטים הגאים בזהות שלהם, היום שלנו, באוניברסיטת בן-גוריון, על הסטודנטים הגאים בזהות שלהם באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית. על מה הכעס? למה יש כל כך הרבה כעס על הסטודנטים הערבים? יש כל כך הרבה כעס כי הפרויקט הציוני נכשל בתהליך המחיקה של העם הפלסטיני, ויש לנו דור של צעירים פלסטינים שגאים בזהות שלהם, גאים בדגל הלאומי שלהם ומרימים את הדגל הפלסטיני, כמו שדרך אגב זה היה מקור לגאווה של כל עם בכל מקום אחר בעולם.
כל מי שיש לו זהות לאומית גאה בלאום שלו, מרים את דגל הלאום שלו, כמו שזה קורה בכל מקום אחר בעולם. למה זה כל כך מכעיס חברי כנסת בישראל? זה כל כך מכעיס כי אחרי 74 שנים של עבודה על מחיקה של הזהות הפלסטינית וניסיון למחוק את העם הפלסטיני, הם הבינו שנכשלו. את הכישלון הזה אנחנו חוגגים. קודם כול, כי למחוק עם אחר זה פשע, זה פשע בכל רמה שהיא. דבר שני, למרות כל ספרי הלימוד שמנסים למחוק את ההיסטוריה הפלסטינית, וכל מערכת החינוך הישראלית שעבדה עשרות שנים כדי שלילדים שלנו לא תהיה זהות לאומית, כדי שבני העם הפלסטיני פה במולדת שלהם, לא תהיה להם תחושת שייכות לעם שלהם, הם מבינים שזה נכשל, והכישלון הזה מכעיס אותם. הכישלון הזה, אנחנו חוגגים אותו.
אנחנו מאוד גאים בסטודנטים הערבים שלנו, קודם כול בגלל ההצלחה שלהם בלימודים ובגלל היכולת שלהם, למרות כל הקשיים, לפתח קריירה ולהיכנס לכל השווקים ולעבוד בצורה שמביאה גאווה גם להורים שלהם וגם להם וגם לכל העם שלהם, בבתי החולים, בבתי הספר, בשוק העבודה, בכל מקום. אנחנו מאוד גאים בהם, ואנחנו על אחת כמה וכמה גאים בזה שלמרות כל ניסיונות המחיקה במשך 74 שנים, רוב הסטודנטים הערבים-פלסטינים במדינת ישראל גאים בזהות שלהם, גאים בדגל שלהם. אנחנו גאים בהם. תודה רבה.
306 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.