קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבסוף כל אחד מאיתנו, כשהוא מסיים את היום שלו הוא הולך הביתה ושואל את עצמו: מה עשיתי היום? מה כנסת ישראל חוקקה היום? עם מה עשינו יותר טוב לאנשים?
עכשיו, אני שואל את עצמי – אני באופוזיציה, עליי אין הרבה טענות. אני שואל אותך כחבר קואליציה, את יוראי, את כל החברים: בסוף, כשאתם מגלים חלוקה כזאת גדולה של כספים, כשאתם חברים במפלגה שאת הקריירה הפוליטית של היושב-ראש שלכם הוא בנה על נאומי הסתה מתמידים יום אחרי יום על כספים קואליציוניים, על חלוקת כספים למפלגות, חלוקת כספים לסקטורים, על סחטנות. ואני אמרתי לעצמי, אדוני היושב-ראש: מעניין אותי, יום שני בכנסת, כשהוא יסתובב כאן, ישאלו אותו: תגיד לי, אדוני השר יאיר לפיד, הרי אתה במשך שנים דיברת על זה שכספים קואליציוניים, כספים למפלגות, כספים לסחטנות, זה דבר שהוא לא טוב. מה? דיברת על זה, אתה מוסרט אין-סוף פעמים כשדיברת על זה. איך אתה מעביר? אתה לא חבר במפלגה שעשתה את זה, אתה יזמת חלוקה של מיליונים לרשויות, לאנשים מסוימים? על כל – סחטנות פוליטית.
והתשובה של יאיר לפיד – חבר הכנסת בליאק, אני, מעניין אותי מה אתה, איך אתה חי עם התשובה הזאת. עזוב אותו, הוא, אין לי ציפיות ממנו, אבל איך אתה הולך לישון עם התשובה הזאת? הוא אומר: לא, כשהחרדים לוקחים כסף לצרכים שלהם זה סחטנות, אבל לפעמים יש ראשי רשויות ערבים שזקוקים לכסף. אתה יודע מה, אולי הם זקוקים, אבל מה זה הדבר הזה? לחלק מהאנשים זו סחטנות, לחלק מהאנשים זאת דרישה לגיטימית. אתה, אדון בליאק, כחבר במפלגה של האיש הזה, אתה מסכים עם הדבר הזה? נראה לך הגיוני? איך אפשר? לי ברור שהשרה לא מסכימה עם זה, אבל אין לי ספק – היא לא במפלגה שלו. אבל איך אתה? איך אתה יכול לראות?
אדוני היושב-ראש, לך זה נראה הגיוני ששר במדינת ישראל, שכל התפקיד שלו זה תחזוקת הקואליציה, לסקטור מסוים הוא אומר: פה זה סחטנות. כל אחד – תעצמו את העיניים, חבר הכנסת בליאק, ותחשוב מה היה קורה אם איזה חבר כנסת חרדי, בסיטואציה דומה, היה דורש כספים לרשויות חרדיות. הרי אתם הייתם הופכים את העולם בנאומים נגדנו. מה לא הייתם אומרים? התקשורת בכלל, היועצים המשפטיים בכלל, או-הו, מה שהייתם עושים. והינה, אצלכם הכול עובר בשקט. איפה היושרה הפנימית שלכם?
ועוד מילה אחת, אדוני היושב-ראש, ברשותך, בנושא של מירון. אתה יודע, כל כך נלוז, כל כך גרוע כששר הדתות מגיע ומספר: הצלחנו להעביר את ההילולה הזאת ללא תקלות, ללא שום – לא עשיתם שום דבר. אלפי האנשים קנו כרטיסים, לא באו סתם. הרי אתה, כהנא, אמרת שמי שלא קונה כרטיס שלא יבוא. אלפי אנשים שקנו כרטיסים, נשים, ילדים, קשישים – זרקתם אותם כמו בהמות בחניונים במשך שעות וחזרו הביתה בלי כלום.
איזו צהלה, איזו עזות פנים. איך אתה מעז להראות את הפנים שלך אחרי כזאת פשלה? תאר לך שבממשלה הקודמת הייתה כזאת פשלה שמענים כל כך הרבה אנשים. איך יש לכם את האומץ להסתובב בכלל ככה?
470 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.