קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ישבתי באולם כאשר דיבר חבר הכנסת חיים כץ.
ישראל כץ, סליחה. ישראל כץ. האמת, אף פעם לא האמנתי שחליפות ועניבות ומעמד של שר לשעבר הופכים בריון למשהו יותר טוב, והיום קיבלנו הוכחה: בריון נשאר בריון. האיומים שהועלו מעל הדוכן הזה בדיוק תואמים את הסיסמאות שהרים ארגון כמו אם תרצו וארגונים ימניים אחרים מול הסטודנטים הערבים שאיימו עליהם בנכבה שנייה.
ומי שנכח באולם כאשר דיבר ישראל כץ הבין – הבין שהוא מאיים בנכבה שנייה. הוא מתגאה בנכבה הראשונה, הוא מתגאה בגירוש אנשים ממולדתם, הוא מתגאה במעשי הרצח שקרו בנכבה, הוא מתגאה בהריסת 450 יישובים פלסטיניים ערביים ב-48' מתוך 540 שהיו קיימים. הוא מתגאה בזה שעד היום הזה יש אנשים שהם פליטים במולדתם, רואים את הבתים שלהם מאוישים על ידי אנשים שנחתו מחו"ל, והם לא יכולים להגיע לא לאדמות שלהם ולא לבתים שלהם. זה לא מפחיד אותנו כבר. אתם צריכים להבין שלאיים בנכבה, לאיים בהוצאה מחוץ לחוק – אני חושבת שמי שצריך להוציא מחוץ לחוק זה אנשים שמאיימים בפוגרומים, שמאיימים בטבח, שמאיימים בנכבה שנייה.
היום נכחתי גם בוועדת החינוך. ראיתי את ההשתלחות בסטודנטים הערבים, שצעקו להם מתחת למעונות שלהם: מוות לערבים, וכל החטא שהם עשו – שהם ציינו את יום הנכבה. אף אחד לא ייקח מאיתנו את הנרטיב. פעם אמרו: הזקנים ימותו והצעירים ישכחו. הצעירים שלנו היום מוכיחים שוב ושוב שלא שוכחים, וזה עובר מדור לדור עד שהצדק ייעשה – להכיר במה שקרה, להכיר בעוול ההיסטורי הזה, לפצות את אלה ששילמו מחיר כבד בנכבה, מה שאתם קוראים לו מלחמת השחרור.
זה לא גורע מהעובדה שאנחנו אזרחי המדינה ומגיע לנו שוויון מלא, שוויון בזכויות. אני חושבת שהגיע הזמן שתבינו שגם הדגל הוא לא עניין של הדגל. מי ששומע את הנאומים פה, המתקפה בעניין הדגל – כן, דגל פלסטין – –
– – דגל של כל העם הפלסטיני, זה לא דגל של מפלגה וזה לא דגל של ארגון – – –
אתה תוכל לחלום. 74 שנים לא השכיחו מאיתנו את הזהות שלנו.
ומיליארדים לא ישכיחו את הזהות שלנו.
אנחנו חלק מהעם הפלסטיני וגם אזרחי המדינה. זו לא הטעות שלנו – –
336 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.