יש עניין פעוט. יש עניין פעוט – שההפרדה המגדרית בתואר הראשון נכשלה כישלון חרוץ במטרה שלשמה היא כביכול - - -
המטרה המוצהרת שלשמה אפשרו הפרדה מגדרית, דבר שסותר באופן עמוק ומהותי את האקדמיה, את החופש האקדמי, את המקצועות שהולכים ללמוד באקדמיה, את כל הדברים האלה – את כל זה אפשרו משום שאמרו: זה יביא לשילוב של חרדים, בעיקר בנים חרדים, כמובן, שבשבילם צריך לעשות הכול – אבל זה נכשל.
מה למדנו אחרי כמה שנים שהדבר הזה בתוקף? שקודם כל שילוב – אין. כמו שאין שילוב בעולם העבודה – משום שאנחנו רואות שגם נשים שכביכול עובדות בהייטק מגיעות במיניבוס נפרד, יושבות בחדר נפרד, אוכלות בחדר אוכל נפרד, חוזרות לחדר הנפרד, חוזרות במיניבוס הנפרד. אי- אפשר לעשות ישיבות צוות, אי-אפשר לעשות שום דבר משותף – כי הפרדה מגדרית. אבל בהקשר של הגברים החרדים זה ודאי נכשל. הרמה היא נמוכה מנומך. הם לא מגיעים להישגים הכי הכי בסיסיים הנדרשים, ולכן הם לא יכולים להשתלב. ההפרדה היא לא מה שצריך, מה שצריך זה לימודי ליבה, מה שצריך זה חינוך אמיתי למדעים, לפתוח את הראש, לפתוח את האפשרויות להכיר את העולם, לקבל כלים ללמוד לא רק גמרא, משנה, שולחן ערוך, אלא עוד דברים בעולם.
מה עוד מדהים? שאחרי הכישלון הזה, שיש אותו במספרים מאוד מאוד מפורשים, המל"ג עשתה מחקר מאוד יסודי לגבי הצורך והרצון בהכלת ההפרדה המגדרית הזאת – כזכור, אין דבר כזה נפרד אבל שווה – על התארים השניים והשלישיים. ומה התברר? קהל היעד מבינה ומבין היטב שאין דבר כזה נפרד אבל שווה, שלא רק שאין תועלת בהפרדה המגדרית, אלא שההפרדה בין בני ובנות אדם פוגעת בחינוך ובלימוד שהן אמורות ואמורים לקבל, ושלפחות ל-58% מהם אין שום בעיה ללמוד באופן שאיננו מופרד. אגב, נתון שהיה לנו גם כשבדקנו את זה לגבי התואר הראשון.
אבל מה? הרי לא הלומדות והלומדים עצמם קובעים אלא בעלי הבתים שלהם. מתי נהיה הדבר הזה של הפרדה מגדרית באקדמיה? הרי אחרי הכול, אף אחת לא מעוניינת להחזיר בתשובה, לא אותי, לא את חברותיי החילוניות, לא את חבריי החילונים; לא בשבילנו עושים את ההפרדה הזאת. ההפרדה המגדרית באקדמיה נולדה כשחרדיות וחרדים התחילו ללכת לאקדמיה בלי הפרדה מגדרית. היו כאלה שפשוט רצו ללמוד והלכו ללמוד, ראו הרבנים שאוי ואבוי ואבוי ואבוי, הם בורחים לנו מתחת לידיים, הם יוצאים לנו מהגטו, אין לנו שליטה עליהם, הם הולכים אשכרה ללמוד, ייפתח להם הראש, אלוהים יודעת איזה עוד רעיונות ייכנסו להם לראש חוץ מאשר ללמוד באקדמיה מקצועות, תכנים, דברים. ופתאום נעשתה דרישה להפרדה מגדרית באקדמיה; היא לא הייתה קודם. הלכו חרדיות וחרדים ללמוד באקדמיה בלי שום הפרדה, אבל ברגע שנהייתה הפרדה מגדרית, הן לא יכולות ויכולים להרשות לעצמם להגיד: אנחנו לא צריכות את ההפרדה המגדרית הזאת, אנחנו נלך למסלול הרגיל, מי שרוצה תלך לשם; זאת לא באמת בחירה חופשית, שלא יספרו לכם את השקר המפואר הזה. ברגע שיש הפרדה מגדרית, אם את דתייה או חרדית – לא רק חרדית, גם דתייה – את מוסללת לשם. וברגע שנכנסת לשם, הפלא ופלא – יש מסלולים עם מקצועות לבנות ומסלולים עם מקצועות לבנים, לא בחירה חופשית. וראה זה פלא, את לא מופרדת רק בכיתות, את מופרדת גם בשעות של הספרייה, גם בשבילים של הקמפוס. בקפיטריה את לא יכולה ללבוש מה שאת רוצה – יש מי שמשגיח, שלא לומר משגיח צניעות, שלא לומר איראן זה כאן. מה ההבדל, חברות וחברים? מה ההבדל?
בסוף הקואליציה הזאת, הדבר שהיא עשתה הכי הרבה חוץ מאשר לקרוע את החברה הזאת לגזרים, לאתר כל סדק ולעשות אותו מלחמת עולם, זה לעשות דברים שהם נגד השוויון, כל סוגי השוויון: שוויון בין גברים לנשים – יש דברים שהם פה, בואו, במדינת ישראל אין שוויון בחוקי- היסוד שלנו, עוד לפני שהתחילו להסית נגד ערבים בסיטונות. אין שוויון, בגלל שלא מוכנים לתת שוויון לנשים בחוק, בגלל שאם יהיו נשים שוות לגברים, איך יצדיקו את הנישואים הדתיים בלבד, נישואים שהם על בסיס לא שוויוני בעליל? לא אצל היהודיות והיהודים, לא אצל המוסלמיות והמוסלמים – בשני המקרים הנשים הן לא שוות באירוע, לא בנישואים ולא בגירושין. אז אין לנו שוויון מראש, אבל בקואליציה הזאת – אוהו, המרחקים גדלו. קודם כול, כל אלה שהיו מנכ"ליות, מנהלות – שלא יעלה להן לראש – סולקו. עשינו הנהלות נקיות מנשים. קודם כול, פתרנו את האירוע הזה, ואחר כך התחלנו לחוקק. עכשיו, עוד לא עבר החוק של ההדרה הנוספת באקדמיה, וכבר בבני ברק – מדרכה לנשים ומדרכה לגברים. בחירה חופשית, כל אחת יכולה לבחור אם היא תלך במדרכה לנשים או במדרכה לגברים.
ואם את רוצה ללכת עם הילד שלך, שהוא בן 16 ולא בן ארבע? ארבע, כידוע, זה לא נחשב. ואם את רוצה ללכת יחד עם בן הזוג שלך? ואם את רוצה ללכת אתו, רחמנא ליצלן, להופעה לשמוע שירה? לא בבית ספרנו. השקר הגדול של הבחירה החופשית, של כאילו פלורליזם – לאפשר לאלה ולא לעשות להם כפייה חילונית – הוא פשוט שקר מטורף ומטונף, בכנסת שבה יש שתי מפלגות שבהן אסור לנשים להיות חברות הכנסת, וכל הנשים שמשרתות את האירוע הזה – בתור אימהות, בתור מחזיקות בתים, בתור מפרנסות – צריכות להסתפק בזה שהגברים שרואים את עצמם כעליונים ומחוקקים לעצמם חוקים כעליונים.
רק עכשיו ראינו – חוקי-יסוד: לימוד תורה ופטור ממעצרים על עריקות מהצבא – הם אמורים לדאוג לאינטרסים של הנשים האלה, שהן סוג ב'. אז הינה עוד חוק כזה. אין דבר כזה נפרד אבל שווה. פשוט אין, מה לעשות? בטח ובטח במקום שאין מראש יומרה כזאת בכלל, משום שנשים לא נחשבות ביהדות שוות. כן, יש את כל הסיפורים על איך הן פטורות מכל המצוות האלה בגלל שהן מראש בעמדה רוחנית כל כך גבוהה יותר. בואו, תעשו לי טובה, אחזיר אתכם לאבודרהם: גבר, יש לו כיסוי חלקי על הראש בגלל שהוא כפוף באופן חלקי לבוס הגדול בורא עולם. אישה, מרגע שהיא נשואה, יש לה כיסוי מלא על הראש, שלא יהיה ספק שיש לה כפיפות מלאה לבוס הארצי מאוד שלה, שהוא בעלה.
917 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.