קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
רגע, רק שנייה. אני רק רוצה לומר, לפני שאני מתחילה – מירב, באוניברסיטת חיפה היום יש תואר שני בהפרדה במדעי המדינה, כבר שלוש שנים. בשבוע הבא גם הנשים יקבלו את התואר שלהן.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנים האחרונות בג"ץ החליט שהוא לא רק מפרש את החוק, הוא גם קובע איך אזרחי ישראל צריכים לחיות. הוא כפה על האקדמיה תפיסת עולם פרוגרסיבית, קיצונית, שלפיה יש רק דרך אחת להיות אישה משכילה. נשים מהציבור הדתי והחרדי קיבלו מסר חד וברור: אם אתן רוצות להתקדם לתואר שני או שלישי, תשאירו את האמונה שלכן, את אורח החיים שלכן ואת הערכים שלכן מחוץ לשערי האקדמיה. זו לא ליברליות, זו לא נאורות, זו כפייה.
כשפגשתי את העיוות הזה היה לי ברור שאסור להשלים איתו. בדיוק בגלל זה הבאתי את התיקון ההיסטורי לחוק זכויות הסטודנט. החוק הזה אומר דבר אחד פשוט: במדינת ישראל אף אחד לא יכפה על נשים לוותר על הזהות שלהן כדי לרכוש השכלה.
ועכשיו בואו נשים את האמת על השולחן: את החוק הזה חוקקו נשים למען נשים, ולכן, הדבר האחרון שאפשר לטעון הוא שהחוק הזה יפגע בנשים.
ובניגוד לכל מסע ההפחדה שמתנהל כאן בימים האחרונים, החוק הזה לא כופה הפרדה על איש. הוא לא מחייב אף אוניברסיטה, הוא לא מחייב אף מכללה, הוא רק מאפשר למוסדות אקדמיים, אם הם רוצים בכך, לפתוח תוכניות לימוד בהפרדה. וההפרדה הזאת היא בכיתות הלימוד בלבד – לא בספריות, לא בקפיטריות, לא במרחבים הציבוריים, לא בשום שטח ציבורי בקמפוס.
אני חוזרת, סליחה, אני חוזרת על זה – אני לא יכולה. הזמן.
אני חוזרת על זה, כי כנראה יש מי שמעדיפים סיסמאות על פני עובדות: בכיתות הלימוד בלבד.
כל מי שטוען אחרת פשוט מטעה את הציבור.
זה לא חוק של כפייה, זה חוק של חופש בחירה.
חוק שמרחיב זכויות במקום – אבל נו, אני לא יכולה.
כן, את אמרת שאת מרשה. אני ביקשתי רשות.
טוב. זה לא חוק של כפייה, זה חוק של חופש בחירה – חוק שמרחיב זכויות במקום לצמצם אותן; חוק שמאפשר גם לציבור שומר המצוות להשתלב באקדמיה בלי להידרש לוותר על אמונתו ועל זהותו.
ישבתי בדיוני הוועדה והסתכלתי סביבי, שמעתי כמעט את אותם הקולות, את אותן העמדות, וראיתי שוב ושוב את אותה תפיסת עולם. ואז הבנתי: הוויכוח הזה בכלל לא עוסק בשוויון, הוא עוסק בשליטה. יש מי שמדברים בלי סוף על גיוון, על הכלה ועל פלורליזם, אבל ברגע שמגיעה אישה דתייה או חרדית שמבקשת ללמוד בדרך שמתאימה לאורח חייה, פתאום כל הסיסמאות על שוויון נעלמות. כי האמת היא שהם מפחדים מהפרדה; בעצם הם לא מפחדים מההפרדה, הם מפחדים מלאבד את ההגמוניה. הם לא מסוגלים להשלים עם זה שלצד אותו שולחן ישבו גם נשים שלא נראות כמותם, שלא חיות כמותם ושלא חושבות כמותם.
מבחינתם יש פלורליזם, אבל רק כל עוד כולם חושבים אותו הדבר בדיוק. בפרשת פינחס, שקראנו לפני שבועות מספר, אנחנו פוגשות את בנות צלפחד. גם הנשים הגיבורות האלה עמדו מול הממסד, גם להן אמרו שהמציאות היא מה שהיא, וגם הן סירבו לקבל את העוול. למה ניגרע? הן שואלות. זו לא הייתה רק שאלה על נחלה, זו הייתה זעקה נגד מערכת שסגרה בפניהן את הדלת. והקדוש ברוך הוא הכריע: "כן בנות צלפחד דֹּבְרֹת". הצדק היה איתן, וגם היום הצדק עם אותן נשים שרוצות ללמוד, להתקדם, לחקור ולהוביל בלי להתנצל על מי שהן.
אלפי שנים עברו, והינה אני ניצבת כאן, בבית המחוקקים של מדינת ישראל, ומול עיניי עומדות בנות צלפחד של דורנו – נשים מוכשרות, נשים חכמות, נשים שרוצות לפרוץ קדימה.
אבל במשך שנים הממסד האקדמי אמר להן: אם אתן רוצות להיכנס, תשאירו את הזהות שלכן בחוץ. אנחנו אומרות היום את ההפך. לא עוד. הצעת החוק הזו מתקנת עוול. היא מחזירה את חופש הבחירה והיא פותחת את שערי האקדמיה גם בפני מי שבמשך שנים הודרו מהם בשם ערכים שלכאורה דיברו על שוויון.
חבריי, התיקון הזה – תיתן לי עוד קצת זמן.
אבל מירב, את אישרת לי, את אמרת: לימור, את יכולה לדבר איתי.
אבל אני מבקשת ממך עכשיו כן לדבר.
חבריי, התיקון הזה לא נולד בחלל ריק, הוא נולד מתוך שותפות עמוקה.
בסיום דבריי אני רוצה להודות. תודה מיוחדת לראש מפלגתי, השר וחבר הכנסת איתמר בן גביר, על הגיבוי, האמון והמחויבות לקידום חקיקה.
תודה מיוחדת לראש מפלגתי, השר וחבר הכנסת איתמר בן גביר, על הגיבוי, האמון והמחויבות לקידום חקיקה שמרחיבה לכלל אזרחי ישראל את חופש הבחירה באקדמיה. אני מבקשת להודות ליושב-ראש ועדת החינוך הנוכחי חבר הכנסת צבי סוכות, שהמשיך את המאבק והביא אותו לקו הגמר. תודה לשר החינוך יואב קיש על שיתוף הפעולה ועל התמיכה בקידום החוק החשוב הזה תודה לצוות שלי רעות, נעמה טובה, הדר ויעקב, שליוו את הליך החקיקה במקצועיות ובמסירות. ותודה מיוחדת, מיוחדת מאוד, לבנות צלפחד של הדור הזה, שלא נכנעו לתכתיבי ההגמוניה הבג"צית, לנשות השדולה למען האישה החרדית והדתית – למנהלות השדולה מלכהלי בלוי חנוכה וענת גופשטיין, לדוברת השדולה איילת שליסל, לאישה שהיא אגדה אושרה דנוך, לנעמה זרביב ולכל כך הרבה נשים מופלאות - -
- - שפעלו במסירות אין קץ כדי שהחוק הזה - -
- - שפעלו במסירות אין קץ כדי שהחוק הזה יהפוך למציאות. אני קוראת מכאן לכל חברי הבית - -
- - אל תגרעו את הנשים הללו מהנחלה. אל תמנעו מהן את הזכות ללמוד.
יאללה, יאללה. אל תיתנו להגמוניה לנצח את חופש הבחירה והשוויון האמיתי.
משפט אחרון. הצביעו בעד החוק, כי במדינת ישראל ובאקדמיה בישראל יש מקום לכולם. תודה.
879 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.