גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, תראו, קשה. הצעת החוק הזו היא קשה, והחוק הזה קשה, וגם יושבות פה נשים יקרות, שיש לי הרבה כבוד גם לרצונות שלהן וגם למאבק שהן עושות.
אני רוצה להגיד, אני חברת כנסת מהאופוזיציה, אין לי שום מחויבות ללכת עם הקואליציה ולראות ולהבין איך אפשר להגיע להבנות, להסכמות. אני לא אציין שמות של אף אחת, אבל אני ללשכה שלי הזמנתי, והגיעו הרבה מאוד נשים חרדיות, חרד"ליות, מסורתיות, ודיברו איתי על החוק הזה. אני אומרת בכנות, חלקן אמרו לי שהן רוצות את החוק הזה, אחרות ממש התחננו בפניי לבלום את החוק הזה, ולכן ברור שיש פה הרבה קולות, וזה בסדר גמור. אף אחת מאיתנו לא תייצג לעולם את כל הקולות. המחויבות שלנו בכנסת היא לאפשר לכל מי שרוצה כן לחשוב ביחד איך לתת את הדרך ללמוד. צריך לתת את הדרך ללמוד, אסור לחסום את הדרך.
הצעת החוק הזו – ואני אגיד מראש שאני מצטערת לאכזב אתכן למעלה ביציע – לא שווה את הנייר שהיא כתובה עליו, ואני אגיד לכם למה. ראיתם מה קרה פה אתמול עם חוק העריקים, שהצביעו פה בבלגן ובג"ץ ביטל אותו היום? בג"ץ יבטל גם את החוק הזה, ואני אגיד לכם למה הוא יבטל אותו. יש קטע כזה בכנסת שצריך לחוקק חוק בהתאם לכל מיני ערכים נורמטיביים שאנחנו מחויבים אליהם. יש הליך פורמלי של חקיקה, וגם יש הליך מהותי של חקיקה. יש איזה משהו כזה שנקרא ערך השוויון. כשאנחנו קובעים, כשאנחנו מחוקקים חוקים, אנחנו חייבים להתייחס לכל מיני ערכים נוספים. והחוק הזה, מה לעשות, פעם אחת הוא דורס ברגל גסה את פסיקת בג"ץ שקובעת חד-משמעית שההפרדה באקדמיה תהיה אך ורק לתואר ראשון ובמגבלות – רק בכיתות הלימוד.
הצעת החוק הזו – ואני אתן לכם ספוילר, תכף חברת הכנסת המציעה הפורמלית; כן, צריך להגיד "הפורמלית", בפועל המציע הוא יוסי טייב, אבל הפורמלית – חברת הכנסת לימור סון הר מלך תעלה לפה והיא תגיד כמה החוק הזה חשוב לבחירה, והבחירה שלהן, והן רוצות לבחור. בואו נדבר על בחירה. בחירה היא מושג שנולד מעולם ערכים ליברלי. בעולם ערכים ליברלי המושג "בחירה" הוא מושג מאוד חשוב. למשל, בחירות חשאיות – אתן הולכות לקלפי ויש לכן את הבחירה. אתן יכולות לגשת רק לבד לקלפי, ויש משקיפים שידאגו שאתן תשימו את הפתק שאתן רוצות, ואף אחד לא ייכנס איתכן, כי זו הבחירה שלכן למי אתן מצביעות. אבל מה קורה כששמים פה קלפי, ושמים חברי כנסת שעושים מסחרה, ואומרים: יש להם בחירה? הם עכשיו יבחרו למשל את מבקר המדינה, בסדר? ככה, איזו דוגמה מופרעת מהראש. ואז הם נכנסים לבחור את מבקר המדינה עם טלפון, ומסריטים את עצמם איך הם בוחרים את מבקר המדינה. מה אתן חושבות שקרה פה לבחירה שלהם, כשדקה לפני זה קראו להם מהקואליציה ואמרו להם: תצלמו את עצמכם למי אתם מצביעים? פה הבחירה נפגמת. בעולם שהוא דכאני ומכפיף וכוחני, אין באמת בחירה. כך קרה עם הבחירות למבקר המדינה. וגם שם, מה קרה? פה אתן לא צריכות ספוילר, כי זה כבר קרה – בג"ץ ביטל.
עכשיו, אני באמת שואלת אותך, אחרי כל כך הרבה שעות של נימוקי הסתייגויות, אם עדיין לא הבנת מה הבעיה בבחירה בעולם שהוא דכאני, והן בעצמן באות ואומרות – בלשכה שלי אמרה לי: איך אני יכולה לבחור אם אבא שלי או בן הזוג שלי אומרים לי שאני לא יכולה לבחור ואני צריכה ללמוד במסלול הפרדה? איך? למה? כי לא תהיה סנקציה משפטית, אבל תהיה סנקציה קהילתית.
נו, באמת.
לימור, הנייר סובל הכול.
ממש לא ל"בנות" – לחברות הכנסת. ממש לא ל"בנות". אתה רוצה גם להסתבך איתי עכשיו? מה השעה? 23:00 כמעט.
אתן מבינות, בנות? לא "בנות", נכון? הינה, את רואה? יש לי איתן הסכמה. לא מבינות. הצעת החוק הזאת, מעבר לדבר הזה שכבר דיברנו על הפגמים שלה, היא גם לא מטעמי דת. איפה באמת צבי סוכות? הוא בא, מלמל ככה למיקרופון בשקט בשקט והלך. הצעת החוק הזאת היא לא מטעמי דת. הצעת החוק הזו גם מבטלת את ההפרדה היום שהיא רק מטעמי דת, ונותנת אפשרות לכל מי שרוצה ללמוד במסלול בהפרדה, לא רק לדתיים ולא רק לחרדים. אני היום באה ואומרת: אני רוצה ללמוד בהפרדה – גם אני יכולה ללמוד בהפרדה.
עכשיו, צריך להגיד את האמת: אתם פשוט רוצים שהכול יהיה בהתאם למה שמתאים לכם. אתם לא באמת רוצות ורוצים לשלב. אתם פשוט רוצים לבנות, לברוא מציאות משלכם: לא מתאים לכם שהחרדים לא מתגייסים? בואו נעביר חוק, נפטור אותם, נעשה פטור לעריקים חרדים; לא מתאים לכם שנשים או גברים חרדים לא רוצים ללמוד במדינה דמוקרטית כמו שצריך ללמוד? יאללה, בואו נעשה, ניתן להם תואר שני ושלישי. לא יקום ולא יהיה. ולימור, זה שאת הבאת הצעת חוק שאפילו באיראן אין אותה – באמת, תעשי לי טובה, את צריכה לעשות בדק בית רציני, באמת בדק בית רציני.
עכשיו אני רוצה רגע להגיד מה קורה. באמת, את חברת כנסת שיש לי הערכה להרבה פעילות שלך, למשל על נפגעות אלימות מינית, שבאמת קידמת שם דברים מאוד משמעותיים. דווקא בהצעת החוק הזו היה ממש כואב לראות בוועדה כמה היא לא שלך. בואו אני אספר לכם למה. במהלך החוק, כשישבנו בהסתייגויות, והייעוץ המשפטי בכלל לא הבין שזה אומר הרחבה גם למרחבים הציבוריים - - -
זה לא נכון. במקרה - - -
במקרה יש לי תואר שני במשפטים עם התמחות במגדר. אז הינה, אני אתן לך ככה התמחות במגדר מה אומר החוק. בסדר? במקרה.
זו אפילו לא פרשנות. מלצר כתב בפסק הדין שלא צריך פרשנות. שחור על גבי לבן הוא כתב.
באתי ליועצת המשפטית של הוועדה, אמרתי לה: תראי, מה שכתוב פה זה מרחיב גם למרחבים הציבוריים. היא אמרה לי: רגע, רגע. הם עצרו את הוועדה, יצאו להפסקה. הם חזרו מההפסקה – היועצת המשפטית אמרה: אכן, זה באמת אומר גם שזו תהיה הרחבה במרחבים הציבוריים. באה חברת הכנסת המציעה הפורמלית ואמרה: לא, אני לא מסכימה שזה יהיה במרחבים ציבוריים. אני רוצה בכיתות הלימוד בלבד. אני לא התכוונתי להפריד במרחבים ציבוריים. אמרת או לא אמרת?
נכון. בא יוסי טייב ואמר: לא יקום ולא יהיה – דפק על השולחן – תהיה - -
הכול מצולם. הכול בפרוטוקול. - - והכריח אותך לשים - - -
אוקיי. אני אלך איתך. אני אלך איתך.
אני אלך איתך על המוסדות הנפרדים. מה זה מוסד נפרד?
מה זה מוסד נפרד?
לא נכון.
אין דבר כזה. לפי חוק אין. יש קמפוסים נפרדים. המל"ג אמר לך את זה לפרוטוקול בחוק. יותר מזה, נציג המל"ג אמר: חברי הכנסת, אני במצוקה. אני באמת שואל אתכם, מה אני צריך לעשות מחר בבוקר, לשים בכניסה לספרייה "גברים בלבד"? הוא שאל. אמר לו יוסי טייב: לא יודע להגיד לך. איזה חוק מחורר זה. אתם אפילו לא אמרתם - - -
לימור.
מה אמרת?
לא. את אמרת שאת לא מתכוונת להפריד במרחבים הציבוריים.
אבל את לא קובעת, יוסי טייב קובע והחוק קובע.
מה שכתוב בחוק זה מה שקובע. יותר גרוע מזה, ברגע שהם הבינו שהם יכולים לעשות פה סיבוב – ובאמת כואב לי גם כאישה, השימוש הזה בנו, בתוך הכנסת הזו – מה הם עשו בדיון? הם הזיזו אותך, לא נתנו לך לנהל את הדיון.
אל תגידי לא, הכול מצולם. הם הזיזו. יושבות פה בקהל חברות כנסת שהיו בדיון הזה.
אבל את מקטינה את כל הנשים בישראל עם הצעת החוק הבזויה הזו, שהיא גם ככה תבוטל לך, כי היא לא חוקתית. תפסיקו לחוקק חוקים לא חוקתיים. מה נסגר איתכם? כמה גרועים אתם יכולים להיות? גם להרוס את המדינה וגם את הבייסיק? ערך השוויון הוא ערך שאתם צריכים להתחשב בו. פסיקת בג"ץ מחייבת גם את חברי הכנסת.
כל החקיקה הבזויה שלכם שאתם עושים פה השבוע – גם ככה היא תבוטל. יש חוקים שאנחנו בממשלה הבאה אפילו לא נצטרך לעשות Ctrl+Z. בג"ץ מבטל לכם כי אתם לא מחוקקים בהתאם לחוק. קל.
ומה שקורה, את תכף תעלי כמו צבי סוכות ובמתק שפתיים אתם תסבירו לנו איזה יופי וברוך השם שכל מי שתרצה תוכל ללמוד, ואיזה יופי שאנחנו מגיעים לזמנים שנשים יכולות ללמוד באקדמיה.
אז את 30 השניות או הדקה האחרונה אני אקדיש לקצת היסטוריה. בארצות הברית במאה ה-19 – לא אני אמרתי, מחקר של הממ"מ – אפשרו בפעם הראשונה לנשים ללמוד באקדמיה. איך עשו את זה? בהפרדה, כי עד אז לנשים אסור היה ללמוד באקדמיה. אז פתחו את שערי האקדמיה בהפרדה. לאט-לאט, עם הזמן, נפתחו – וואי, אני צריכה לשתות מים, לימור, הצעת החוק שלך בלתי. לאט-לאט, עם הזמן, נפתחו עוד ועוד פקולטות עבור נשים – גם רפואה, גם עריכת דין. באיטליה רק בשנת 1920 אישה ראשונה יכלה להיות עורכת דין, בשנת 1920 באיטליה. לאט-לאט הפקולטות האלה בהפרדה הלכו ונסגרו, כל הקמפוסים האלה. היום בארצות הברית יש בסך הכול 30 קמפוסים בהפרדה מתוך אלפי קמפוסים. הם הלכו ונסגרו, כי נפרד הוא לא שווה. הדרה היא הפרדה. הדרה היא הפרדה, וזאת חרב פיפיות. זה שמי שהציג את החוק זה חבר הכנסת צבי סוכות, אומר לכם שמי שמציג את החוק ומי שרוצה את החוק זה לא אישה, זה גבר.
1,388 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.