הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026

תודה רבה. קודם כול, אני חייב לומר לגיבורים כאן למעלה ביציע: כל הכבוד לכם. לפני שנה, כשפתחתם את המאהל כאן בחוץ, אני זוכר שנכנסתי אליכם. הכנסת הייתה בפגרה.

אתם פתחתם פה את המאהל, וכמעט שנה שלמה של מאבק. מיכה, אתה זוכר את הביקור ההוא? מיכה, אתה זוכר את הביקור? לפני שנה. כמעט שנה שלמה של מאבק, ואתם הבאתם את הדבר הזה, ברוך השם, לקריאה ראשונה; בעזרת השם, גם בשנייה-שלישית. קודם כול, הכי מגיע לכם בעולם. שנה שלמה של מאבק, לא ויתרתם – גם להילחם על המדינה וגם להילחם בשביל כל הלומי הקרב במדינת ישראל. אתם פשוט כל כך גיבורים, ובאמת הכי מגיע לכם בעולם, אז תודה רבה.

האמת שמאוד, האמת שמאוד.

תודה לכם. תודה, תודה, תודה.

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026, שעניינה מתן אפשרות לקיום מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית לגברים ולנשים מטעמי דת גם בתארים מתקדמים.

ההצעה היא הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ונדונה בוועדת החינוך. עיקרה של הצעת החוק הוא קביעה מפורשת בחקיקה כי הוראת סעיף 4(ב) לחוק זכויות הסטודנט, שלפיה לא יראו כאפליה את קיומם של מוסדות נפרדים או מסלולי לימוד נפרדים לגברים או לנשים מטעמי דת, חלה גם לגבי מסלולי לימוד לתואר שני או לתואר שלישי.

כיום, המועצה להשכלה גבוהה מאפשרת למוסדות לקיים מסלולים בהפרדה מגדרית ככלל לתואר ראשון בלבד, והיצע המסלולים בהפרדה לתואר שני הוא מצומצם ביותר ומרוכז בעיקר בתחומי החינוך וההוראה. הצעת החוק נועדה לאפשר גם למי שבשל אמונתו הדתית נמנע ממנו עד היום להשתתף בלימודים אקדמיים מעורבים, ללמוד לתארים מתקדמים במגוון רחב יותר של תחומים, ובכך לאפשר לאוכלוסיות אלה יתר נגישות, השתלבות אקדמית והשתלבות בתעסוקה. הבחירה ללמוד במסלול נפרד תהיה נתונה, כמובן, לבחירת סטודנטיות או סטודנטים המעוניינים בכך.

חשוב להבהיר, כפי שהובהר גם בדיוני הוועדה, שהצעת החוק לא מחייבת את המוסדות להשכלה גבוהה לקיום מסלולים נפרדים, אלא אך ורק מאפשרת למוסדות שיבחרו בכך, ובהתאם לאישור המועצה להשכלה גבוהה. כמובן שהחלטות המועצה להשכלה גבוהה צריכות להתקבל בהליך מינהלי סדור ותקין, על בסיס תשתית עובדתית שמבססת את ההצדקה לכך, ותוך צמצום הפגיעה בשוויון.

שינויים עיקריים בנוסח בעקבות הדיונים בוועדה לקריאה השנייה והשלישית: 1. התייחסות מפורשת בסעיף גם לתואר ראשון לצד התארים המתקדמים; 2. קביעה כי ההגבלה שלפיה ההפרדה תהיה אך ורק בכיתות הלימוד, תחול על מסלולי הלימוד הנפרדים במוסדות שאינם מוסדות נפרדים; 3. קביעה מפורשת שלפיה לא יראו בקבלת מועמדים למוסד נפרד או למסלול לימודים נפרד מטעמי דעת שחלות לגביו הוראות הסעיף כאפליה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה; 4. השמטת הסעיף שהתייחס במפורש לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המצב המשפטי בכל הנוגע לאיסור אפליית מרצות, והדבר הובהר על ידי הייעוץ המשפטי גם בישיבות הוועדה.

להצעת החוק הוגשו הסתייגויות רבות מטעם חברי הכנסת. אני קורא, כמובן, לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, כנוסח הוועדה.

קודם כול אני רוצה גם להגיד תודה גדולה ליושבת-ראש הישיבה עכשיו - -

לא, אני אדבר יותר בקול, ישמעו. - - לסגנית יושב-ראש הכנסת שמנהלת עכשיו את הישיבה, שהיא היוזמת של הצעת החוק הזאת, שעברה עם לא מעט התנגדות.

אני חייב רגע להתייחס, ברשותך, לימור, למה שעברנו סביב החוק הזה. אני רואה שנמצאות כאן למעלה גם נשים מהשדולה שלכן.

בהחלט מצטרף לכל מילה.

עכשיו, תראי, היה לי חשוב להעלות ולדבר, כי באמת אני שמח שאת נמצאת כאן, על הבמה המכובדת הזו, כי אנחנו נמצאים בבניין הזה כבר כמעט ארבע שנים. אנחנו רגילים שיש פייק שמסתובב כאן, הרבה טענות שמסתובבות כאן, הרבה דברים שאנשים טוענים. לפעמים זה נכון, לפעמים זה לא נכון, והרבה מאוד פעמים דברים – לימור, יש בעיה?

כן, כי ב-22:00 צריך לסגור שם. צריך לבקש להן אישור, שיוכלו להיכנס לפה. אם תצליחי, זה מול היו"ר.

לא, בסדר. אני רוצה שתקשיבי – כי אנחנו נמצאים בבניין הזה כמעט ארבע שנים. עכשיו, יש בבניין הזה לא מעט שקר, מה נעשה? כדרכו של עולם, יש לא מעט פייק. אבל אני חושב שאף פעם בבניין הזה – והאמת היא שבחיים לא נתקלתי בסיטואציה שבה פשוט קמפיין כל כך גדול הופך את האמת לשקר, את השקר לאמת, קשקושים מוחלטים, הזיות מוחלטות, המצאות – פשוט שקרים אחד אחרי השני. עכשיו, מילא מאנשים סתם, אבל זה מגיע מחברי כנסת מכובדים, מעיתונאים, מכותרות בעיתון.

הכול שקרים, פשוט שקרים, מא' עד ת'. אנשים שלא קראו את הצעת החוק פשוט ממציאים. עכשיו, מה הקטע? מה הדבר הכי מדהים?

מעבר לפטרוניות, שבעצם בכלל תחילת הטענה, כביכול הם אלו שיודעים מה נכון לנשים החרדיות או לגברים החרדים יותר טוב מהם בעצמם – באמת טענה כל כך פטרונית ומתנשאת. מעבר לטענה – באמת, אין אפילו איך לתאר את זה – הקמפיין השקרי, כאילו אנחנו אלה שבאים בשם הכפייה, כשמה שהם מנסים לייצר כאן הוא כפייה חילונית שתמנע, פשוט תמנע הלכה למעשה מ-42% מהאנשים שרק נשאלו בסקר של המל"ג לבוא וללמוד לתארים מתקדמים. ואתה אומר לעצמך: מה המניע?

מה המניע של מי שמפיץ את הפייק הזה? ותפסתי את עצמי במהלך דיוני הוועדה – אנחנו יושבים בוועדה, יושבים שם עשרות אנשים סביבנו בתוך הוועדה. אני מסתכל, ואני כל הזמן צובט את עצמי כאילו להזכיר מה האמת, כאילו, אתה לרגע מתבלבל.

הן צועקות וצועקים ומנסים להסביר לך: לא, אתם כופים עלינו ואתם מנסים להכריח אותנו. ואנחנו אומרים להם: חברים, תראו, לא כתוב בשום מקום, כתוב בדיוק ההפך - -

- - בדיוק להפך – כתוב רק שאנחנו מאפשרים. אף אחד לא יהיה חייב. לא יכריחו אף אחד לעשות שום דבר. אנחנו בסך הכול – אם המל"ג והאוניברסיטאות ירצו לקיים מסלול בהפרדה לאנשים שמעוניינים בכך, יהיה מותר להם.

לא רק שאתם לא בעד חופש – אתם נגד חופש. אתם ישבתם בוועדה, ואתם מנסים לעשות פה כפייה – כפייה על נשים, כפייה על גברים, כפייה של אורח החיים שלכם על אנשים אחרים. והדבר הכי הזוי הוא כל הצעקות שלכם כל הזמן, כאילו אנחנו אלה שמנסים לכפות.

זה פשוט כל כך היפוך של המציאות, דבר שבאמת לא נתקלתי בו לא רק בכנסת – בחיים.

ואז בוקר אחד אני קם, והיועץ שלי שולח לי את הכותרת הראשית בידיעות אחרונות, וזה פשוט לא ייאמן, כי הכותרת הראשית בידיעות אחרונות: המחקר שהוסתר מהוועדה. מה המחקר שהוסתר מהוועדה? קובעת הכותרת הראשית בידיעות אחרונות שיש מחקר שאומר שהפרדה מגדרית זה דבר מסוכן ובעייתי ונגד החוק. ואז כמה ימים אחר כך אני הולך ומקבל את המחקר. קורא את המחקר, 90 עמודים, ואני אומר, זה פשוט לא ייאמן. עזבו שגם המחקר עצמו מדבר רק על תארים מאוד מאוד ספציפיים ורק על טענות מאוד מאוד מסוימות - - -

מה קרה? אנחנו פה - - -

הכול טוב. הכול בסדר.

אוקיי. אז את לא תצנזרי אותי, גברת בן ארי. מה לעשות? זה - - -

לא, כי את היית חלק מהקמפיין.

היית חלק מהקמפיין. את לא פוגעת לי. ברוך השם, אין לי הגבלת זמן.

לא, היית חלק מהקמפיין השקרי הזה, לצערי.

אז זהו, אז לגבי המחקר – את צודקת - - -

יופי, חברת הכנסת עדי עזוז, חייב לומר, באמת במסירות השתתפה בקמפיין השקרי הזה, והגיעה יום אחרי יום כדי להפיץ את העלילות שבאמת אני לא יודע מאיפה הן מגיעות, ועוד שנייה אני אגיד מאיפה אני חושב שהן מגיעות.

אז אני קורא את המחקר, ואני אומר: מה זה? במחקר הזה יש 42% שאומרים: אנחנו לא נגיע ללמוד אם לא תהיה לנו הפרדה, זאת אומרת 42% מהמשיבים הרלוונטיים בחברה החרדית באים ואומרים: אנחנו לא נבוא, אנחנו נישאר בבית, ואנחנו לא נקבל השכלה מתקדמת.

עכשיו, תראי, תאהבי את זה או לא תאהבי את זה, הציבור הדתי במדינת ישראל גדל. מה לעשות, זו הדמוגרפיה – גדלים.

וכשאת אומרת "ברוך השם", ואני מנסה לחשוב למה התנגדתם כל כך, אני אומר: ואללה, אולי מה שאתם רוצים בעצם הוא להשאיר אותם בורים. אולי הפחד העמוק של אותם ראשי אוניברסיטאות או אותם אנשים שבאו, לוביסטים או אתם, חברי וחברות כנסת מהשמאל שבאתם להתנגד לחוק עם קמפיין כל כך שקרי ומרושע – אולי מה שאתם רוצים הוא פשוט שהאנשים האלה יישארו בורים. יש לכם פחד עמוק מאוד, באמת, פחד עמוק מאוד שמא יום אחד יהיה ראש אוניברסיטה חרדי או דתי או ראשת אוניברסיטה שבסוף חושבת שונה מכם בכל מיני ערכים. הדבר הזה הוביל באמת לקמפיין פשוט שקרי, פייק מוחלט. הכול שקרים. והדבר הזה, ברוך השם, לא השפיע, גם לא ישפיע. בעזרת השם היום, הלילה, חברי הכנסת יצביעו בעד הצעת החוק הזו, שתעבור בקריאה השנייה והשלישית.

תודה רבה. באמת תודה לך, כמובן. ורק תודה רבה – הוא לא נמצא כאן – גם לחבר הכנסת יוסי טייב, שהיה שותף בהצעת החוק.

ותודה לכם, עדי. חברת הכנסת עדי עזוז, תודה לך, תודה לך ולאחרות, שלימדתם אותי, וגם אחרים, אני מניח, שיעור באמת בפייק ניוז, שיעור על איך אפשר לקחת מציאות, ובנחישות כזאת לצייר אותה כהפך הגמור. באמת, העברתם אותנו שיעור גדול בחיים. תודה על השיעור הזה.

לך יש, יש לך מספיק משל עצמך. ומגיע לך, בהחלט מגיע לך על המעמד.

חברת הכנסת מיכאלי, הקשבתי לך רוב קשב. כמה דברים: דבר ראשון – תראי, האמת שאני לא יודע, דיברת על הפרדה, שאנחנו רוצים הפרדה, רוצים לכפות הפרדה. למען הגילוי הנאות, אני לא חי בהפרדה. אני, ברוך השם, גר עם אשתי באותו החדר, ברוך השם. יש כאלה שחיים בהפרדה. אבל בואי נדבר שנייה עובדות: דיברת על זה שתואר ראשון נכשל ולא עובד. תואר ראשון עובד, מה שנקרא, הכי עובד שיש. היום במכון לב לומדים 12,000. 12,000 לומדים – את יודעת איזו הצלחה זו 12,000 איש? מכון טל, 10,000; מכון דעת, עוד 12,000; קריית אונו, 11,300 – זאת נקראת הצלחה בתואר ראשון, זו הצלחה.

אבל זו הצלחה, זו הצלחה.

אני אגיד לך משהו, מרב, בסוף - -

- - אם יש משהו אחד שאני למדתי סביב החקיקה של החוק הזה - -

- - זה שיש לפעמים בעולם אנשים שעושים ומקשקשים, הייתי אומר ממצאים עובדות ומשנים; אבל לבוא ולקחת נושא, וממש מהצד, ב-180 מעלות - -

- - להגיד פשוט את ההפך הגמור ממה שכתוב בחוק, ההפך הגמור מהמציאות – הרי בואי, בסוף מגיע המחקר של המל"ג, שאומר שיש 42% שאומרים: אנחנו לא נירשם. אנחנו רוצים לעשות תואר שני ולא נירשם בלי שתהיה לנו הפרדה. אז מה בעצם? למה שבעצם יבואו ויגידו: טוב, המחקר של המל"ג אומר שאסור לעשות לימודים בהפרדה? הרי - - -

לא, אנחנו פשוט לא רוצים לכפות. בשונה ממך, אנחנו לא רוצים לכפות. אין לי עניין לכפות על אף אחד את אורח החיים שלי.

אני לעולם לא ארצה לכפות עלייך איך להתלבש, איך להתנהג ומה לעשות. כלום. אין לי שום אינטרס לכפות עלייך כלום ושום דבר.

אנחנו באמת ליברלים, זאת בדיוק הנקודה. אנחנו הליברלים האמיתיים. את מנסה לכפות עלינו את אורח החיים שלך. זאת בדיוק הנקודה.

בדיוק, נכון, זה בדיוק הסיפור. תראה מה קורה פה יומיים. בוודאי, אין לי שום עניין לכפות עליך כלום, ומה שהיה הוא שהוא יהיה, זו דעתי. מה שהיה הוא שיהיה. היה סטטוס קוו, החליטו עליו. זה מה שצריך להמשיך.

ואני אגיד לך משהו, כשאתם מנסים לכפות עלינו את אורח החיים שלכם זה פשיזם. זה בדיוק ההפך מליברליות.

כשאתה מנסה לכפות על האוניברסיטאות איך להתנהג, זו כפייה חילונית. כשאתה מנסה –

יש סטטוס קוו במדינת ישראל. מה שהיה הוא שיהיה.

יש משמעויות לכל דבר. לא, אני לא משנה. לא, ממש לא.

אני לא. יש פסיקה, בוא תלמד את החוק. עוד אחד שלא למד את החוק. שמע, אין לך –

באמת, שמע, זה פשוט לא ייאמן. אנשים לא קראו את החוק, ואני אומר לך, יוראי, באמת, זה – תראה, יש עובדות, יש עובדות.

העובדות הן שבמדינת ישראל – לא, אני לא מתנגד לשום דבר. אני חושב שבענייני דת –לא, אני אענה לך, אני לא מזלזל. אני אענה לך בצורה הכי פשוטה: אני חושב שבסוף בעניין דת, במדינה יהודית יש סטטוס קוו, הוא נוצר לפני שנים, יש משמעויות לכאן ולכאן להרבה מאוד דברים, ולא משנים אותו. מה שאנחנו עושים כאן זה לא לשנות את הסטטוס קוו.

לא, זה לא. זה לאפשר – לא, לא, אפשר; לא לא לא.

אז בוא אני אספר לך. תקשיב, יוראי, בוא, יש בורות. לא, זה לא החוק. אני אסביר לך שנייה. יש בורות, יש כבר בורות, יוראי. בוא אני אסביר לך מהי הבורות שלך. לא, תקשיב. קיצור תולדות החוק, בוא תלמד. בוא תלמד משהו בחיים, יוראי, תלמד. עדי מפחדת שאתה תקשיב. עדי מפחדת, אתה יודע, היא ישבה בדיונים והמציאה פייקים. עדי, למה להפריע לו להקשיב? חבל, לא יפה. אבל בואו נסביר לו שנייה.

כן, כן, הינה, תראי מה קורה, שיקשיב. אז מה הבעיה? שיקשיב. אני לא מפחד. אז בוא תקשיב, בוא תקשיב שנייה אחת – קיצור תולדות החוק.

לא, לא, לא – ממש לא.

אתם מנסים לכפות עלינו. יוראי, תקשיב לקיצור תולדות החוק. הוא לא מסוגל להקשיב, הוא אפילו מפחד להקשיב. נתת טענה, בוא תקשיב.

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, תנסה פעם אחת להקשיב לטענות. יש מושג כזה שיח, דיאלוג – הם לא מסוגלים. תראו, זה פשוט לא ייאמן, הוא עומד וצועק, ואחרי זה כשמנסים לענות לו הוא לא מקשיב.

יש פה באמת אירוע רציני, אבל הוא לא מסוגל להקשיב. בכל אופן, למרות שחבר הכנסת יוראי להב הרצנו העלה שאלה ולא מסוגל להקשיב לתשובה, אני אענה את התשובה: קיצור תולדות החוק הוא ככה: החוק הזה חוקק בכלל בעבר. בחוק המקורי נכתב לפני הרבה שנים, שלא יראו לימודים בהפרדה כאפליה לפי החוק. לא יראו בכלל כאפליה – אלא שמה קרה? ב-2017, אם אני זוכר נכון, הוגש בג"ץ נגד המדינה על זה שהמדינה מכירה בהפרדה באקדמיה. באה המדינה – יוראי, חבל שאתה לא מקשיב, באמת.

אבל בסדר, לא נורא. לא יקשיב, בסדר, אבל יש אנשים שצופים.

באה המדינה ואמרה לבג"ץ: תשמע, אנחנו גם ככה לא עושים הפרדה מעבר לתואר ראשון, אז בואו תבטלו את הבג"ץ, תבטלו את העתירה. אנחנו לא עושים מעבר לזה. בא בג"ץ ואמר: אם זה ככה, הכול בסדר. עכשיו, מעולם לא חוקק במדינת ישראל שאסור לעשות תארים שניים בהפרדה. וברגע שמדינת ישראל באה לבג"ץ ואמרה, העמדה שלנו שאנחנו עושים רק בתואר הראשון, המדינה כבלה את עצמה למקום הזה.

כשאנחנו באנו, בא המל"ג – אם המל"ג עכשיו רוצה לעשות תארים שניים בהפרדה, הוא לא יכול, מה לעשות? הוא לא יכול לעשות.

תראי, חברת הכנסת בן ארי. בואי, תקשיבי, אולי את מסוגלת, כי בוועדה לא היית מסוגלת, מה לעשות.

אני באמת משתתף בצערך, מה לעשות, את יודעת, חברת הכנסת בן ארי.

הבטיחו לך.

חברת הכנסת בן ארי, ישבת בדיונים?

תראי, זה שיש לך קושי בהבנת הנשמע, זה עניין ישן - - -

יוסי, הבטיחו לה.

אותך שומעים תמיד, השאלה אם את מסוגלת לשמוע אחרים, זו השאלה. להשמיע זה הכי קל, את יודעת. לשמוע – זה גם צריך כישרון. זו הבעיה הכי קשה, כי מה קורה? בסוף הולכים. ועכשיו על מי הרחמים שלי באמת? על אנשים שמאמינים לשקרים שאתם מפיצים. זו הבעיה הכי קשה, כי מה קורה? בסוף הולכים. עכשיו, על מי הרחמים שלי באמת? על אנשים שמאמינים לשקרים שאתם מפיצים ואנשים באמת מאמינים לכם. יושבים חברי כנסת מכובדים, אנשים שעשו דבר אחד או שניים בחיים, מגיעים לתקשורת ולכל מיני מקומות ומספרים לעם ישראל כאילו אנחנו מחוקקים פה שחייבים לעשות הפרדה בקפיטריות, בספסלים, בגינות – איזה המצאות. כלום, שום קשר לחוק. אבל מה הבעיה? שיש אנשים שפשוט לא מספיק מכירים אתכם ומאמינים לשטויות אלה, מאמינים שהדבר הזה קיים ויכול לקרות. מאמינים שיש לדבר הזה קשר לחוק, ולא מבינים שהחוק הזה הוא בדיוק הפוך, הוא בא רק לאפשר לאוניברסיטאות ולמוסדות לעשות את מה שהם מאמינים בו.

ברשותכם, הכין פה חבר הכנסת טייב – והבטיחו לבן ארי שהוא ידבר. אז, ברשותך, חבר הכנסת טייב, אפשר להקריא את הדברים שלך?

אתה מאשר, אז אני אקריא: ברכותיי, אנחנו עומדים כאן היום ברגע היסטורי וחשוב מאין כמותו לחברה הישראלית בכלל, ולעולם האקדמיה ושוק התעסוקה בפרט. ועדת החינוך, התרבות והספורט אישרה בשבוע שעבר, ועכשיו אנחנו מעבירים את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית כאן במלאה. אני רוצה לפתוח דווקא בהתייחסות לאמירות המנותקות וההזויות ששמענו לא פעם במהלך הדיונים מפי חלק מחברי האופוזיציה: שמענו הפחדות חסרות בסיס, שמענו סיסמאות על החשכה, על הדרת נשים ועל פגיעה בליברליזם. הניסיונות לצייר את החוק הזה ככפייה או כנסיגה לאחור הם לא פחות מהנדסת הודעה וציניות פוליטית עקרה. הרי האמת היא הפוכה לחלוטין.

החוק הזה אינו בא להצר צעדים של אף אזרח אלא להפך, הוא בא להרחיב: לפתוח ולתת הזדמנות אמיתית למי ששערי האקדמיה היו סגורים בפניו עד היום. תכליתו היא צדק חברתי והנגשה חיונית. אנחנו חיים במציאות שבה שוק התעסוקה המודרני מציב תנאי סף נוקשים, כמעט ואין היום משרה איכותית, רווחית ומשפיעה שאינה דורשת תואר אקדמי ראשון או שני. כאשר אנחנו מונעים מאוכלוסיות שלמות ללמוד בתנאים המתאימים לאורח חיים ולאמונתם, אנחנו דנים אותם - -

- - לחיי עוני, לדחיקה לשולי שוק העבודה ולחוסר יכולת לממש את הפוטנציאל שלהם. תפקידנו כמחוקקים, כנציגי הציבור שנבחרו כדי לעצב נורמות צודקות, הוא להסיר את החסמים הללו. כדי להבין את גודל השעה חשוב להסביר במדויק את מהות השינוי שחוקקנו כאן: עד היום האקדמיה הישראלית נטתה להסתכל על מסלולים נפרדים כעל נטע זר, או פתרון זמני ובדיעבד, תוך הגבלות מחמירות או קשיחות. החוק המעודכן עושה סדר ומייצר הבחנה ברורה ותשתיתית, ומסדיר את מעמדם של מסלולי הלימוד המותאמים והנפרדים, לא רק כאירוע נקודתי, אלא כזכות מובנית המאפשרת פריסה רחבה, כולל פתיחת מסלולים לתארים מתקדמים וראשונים, היכן שהדבר נדרש. השינוי הגדול הוא במעבר מתפיסה של בלית ברירה לתפיסה של מגוון והכלה אמיתית. פותחים את שערי המוסדות הקיימים ומאפשרים להם להציע מסלולים מותאמים, מבלי לפגוע באופי הכללי של המוסד, ותוך מתן מענה מכבד לקבוצות ייחודיות.

החוק הזה נולד מתוך ראייה חברתית מקיפה. הוא נועד למגזר החרדי, למגזר הדתי-לאומי, החרד"לי, ומגזרים נוספים כמו המגזר הערבי והדרוזי – כל קבוצה ומאפייניה, כל קהילה וצרכיה התרבותיים והדתיים. חברה חזקה נמדדת ביכולת שלה להכיל את הגוונים השונים שבה, ולא בכפיית כור היתוך תרבותי על חשבון השכלה ופרנסה.

אני רוצה להודות מעומק הלב לשר החינוך ויו"ר המל"ג חבר הכנסת יואב קיש וליועצו המשפטי עו"ד ערן יעקב, על השותפות ועל הדיאלוג הענייני שאפשר לנו להדק ולחדד את הנוסח בצורה המקצועית ביותר. תודה מיוחדת ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, לצוות המשפטי המצוין של הוועדה ועו"ד תמי סלע, שליוו אותנו ביושרה ומקצועיות ללא דופי לאורך כל הדרך, אל מול כל הלחצים והניסיונות הציניים, להפוך את הייעוץ המשפטי לכלי ניגוח.

אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת אורי מקלב - - -

שימרית, נכון. שימרית עבדה קשה לאורך הדרך, נכון מאוד.

תודה רבה גם לחבר הכנסת אורי מקלב, שדאג שהצעת החוק הזאת תעבור בוועדת שרים לענייני חקיקה, ואף דרש להרחיב את הצעת החוק.

חבריי, נבחרנו כדי לשרת את העם וכדי לקבוע נורמות בחוק שיקדמו את כלל אזרחי המדינה. היום אנחנו עושים צעד ענק לקראת אקדמיה שוויונית יותר, מכילה יותר וצודקת יותר. החוק עולה לקריאה שנייה ושלישית, ואני בטוח שהוא יאושר ויהפוך לאבן דרך משמעותית בספר החוקים של מדינת ישראל.

יוראי, חבל שלא הקשבת קודם, כי עניתי לך על איך החוק הזה נולד.

בואי אני אספר לך מה קרה: ישב כאן יוראי, ואמר: מה אתם עושים אתם מוסיפים עכשיו משהו שלא היה בעבר. בעבר היה אסור ללמד בהפרדה בתארים שניים, ועכשיו מה שאתם עושים בחוק הזה אתם בעצם מאפשרים להרחיב את ההפרדה המגדרית במדינת ישראל.

את יודעת, אחד הדברים העצובים בפוליטיקה הישראלית, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי? אחד הדברים העצובים הוא שבסוף יש הרבה אנשים שמאמינים, באמת מאמינים, לשטויות שנאמרות בבית הזה.

אני אגיד לך משהו: אין לי ולא לאף אחד מחבריי אף יומרה – אני אומר לך, אני אילחם במי שינסה לעשות הפרדה מגדרית ברחוב, במכולת או – במה?

אז יש שם שלט אחד מסכן במקום אחד, זה חמור מאוד וצריך להילחם בזה. צריך להילחם. אבל מי שינסה בסוף לפגוע בחופש שלך – עזבי שנייה של מישהו אחר – שלך או של כל אחד אחר,

אני אילחם בזה, כי אני נגד כפייה באופן כללי.

אבל, מה קורה?

לא, יש לי הרבה על מה לדבר, ברוך השם. אבל מה הבעיה, מטי, מה הבעיה? שיש אנשים במדינה שבאמת מאמינים לכם. הם באמת חושבים, באמת ובתמים, שיש כאן כוונה לעשות את הדברים האלה. זה באמת עצוב, כי אין לכם טיפת אחריות על אותם אנשים שמאמינים לכם. אין לכם אחריות.

לא, לא. אני אגיד לך מה קרה: מה שקרה הוא שהחוק המקורי מתיר בעצם לעשות את זה באקדמיה בכלל, הוא לא חילק בין התארים. מה שקרה - - -

לא, גם אין פסיקה, גם לא בפסיקה, חברת הכנסת מירב כהן, לא. לא, בתשובה של המל"ג לבג"ץ המל"ג באה ואמרה לבג"ץ: אנחנו עושים רק בתואר הראשון. עכשיו, מה שאנחנו באים ואומרים הוא שאם המל"ג תחשוב שצריך לעשות את זה בתארים נוספים – כי זה לא מפר את האיזונים, כי צריך מקצועית צריך לעשות את זה, וכי ככה היא תביא עוד אנשים לאקדמיה – זה לא יסתור את התשובה שהיא נתנה לבג"ץ.

כי ברגע שהיא נתנה תשובה כזאת לבג"ץ, אז עכשיו כבר אין בג"ץ חדש.

לא, היא לא יכולה לבוא ולעדכן את התשובה, כי הבג"ץ הזה כבר נגמר, אי-אפשר לשלוח מכתב חדש. לכן אנחנו צריכים לעשות חוק שבא ואומר: מותר לה, אם מחר המל"ג רוצה. זה מה שהחוק אומר: אם המל"ג – המועצה להשכלה גבוהה של מדינת ישראל – באה ועושה מחקר וחושבת שהאיזונים מספיקים וזה לא פוגע בשום דבר, ובאוניברסיטה או במכללה ספציפית אפשר לעשות הפרדה, מותר להם לעשות הפרדה. זה כל מה שהחוק אומר.

לא, לפני כן לא הייתה מגבלה. בחוק לא הייתה מגבלה. זאת הנקודה, בחוק לא הייתה מגבלה. כשהחוק הזה חוקק, המחוקק בצורה ברורה מאוד מאוד כתב שלא יראו – אני לא זוכר את הנוסח המדויק – אבל שלא יראו קבלה למסלולים נפרדים כאפליה לפי החוק. בסוף, אחרי זה, כשהוגש הבג"ץ - - -

לא, זה לא נכון, לא – זה עובד הפוך, אני לא מזמין לחצים. אין דברים כאלה, זה באמת לא עובד ככה. בסוף יש אנשים – לא, מירב, יש באמת אנשים שלומדים בהפרדה בתואר הראשון ובבית הספר בהפרדה, וכל החיים שלהם למדו בהפרדה. מה לעשות, אורח החיים שלהם היה בהפרדה - - -

המציאות היא שלפי מחקר של המל"ג, 42% מהם לא הולכים לתואר שני.

לא, היום הם לא הולכים לתואר שני, ואני רוצה שהם יעשו תואר שני, אני רוצה שתהיה להם האפשרות. עכשיו אפשר לבוא ולומר: לא נאפשר להם. אז בואי מחר נסגור את הכול, בואי נסגור גם את בתי הספר היסודיים בהפרדה, ונסגור את התיכונים בהפרדה ואת כל המוסדות שבהפרדה במדינת ישראל – נסגור הכול, כי ככה אנחנו מכריחים אנשים.

לא, לא, לא. קודם כול, לצערי, יש לנו היום מקומות עבודה במדינת ישראל שמתנהלים בהפרדה. אבל אף אחד בעולם - - -

אני אגיד לך איפה עובר הגבול: הגבול עובר בזה שמדינת ישראל לא יכולה לכפות על אנשים איך לנהל את החיים שלהם בבית שלהם. איפה שאנחנו מנהלים אנחנו יכולים.

בבית הפרטי אני לא אתערב לאף אחד, בפרהסיה – אסור לי לכפות. אני לעולם לא אכפה בפרהסיה הפרדה למישהו, במקום של המדינה, לא יקרה. אבל מה, אני כן מכיר בזה - - -

רגע, שנייה, לדוגמה בבית כנסת, יש הפרדה, מה לעשות? בכותל המערבי יש הפרדה.

ולכן חלק מהדבר הזה, יש אנשים שהעולם שלהם הוא שכך הם חיים. הם לא יבואו ללמוד בלי זה. אם באמת היה אכפת לכם - - -

אני לא אומר להם כלום. יותר מזה, אני אומר בצורה הכי ברורה: הילדה שלי, שתלמד מעורב, אין לי שום בעיה עם זה. אדרבה, שתלמד איפה שהיא רוצה, אבל בסופו של דבר - - -

לא חשבתי אחרת, אבל אני מנסה רק להסביר שבסוף יש אחריות על המילים שיוצאות מפה. בסוף כשאתם באים ואומרים - - -

לא. מטי צרפתי הרכבי, לא דיברתי עלייך. כשהיא מדברת ואומרת: אתם עכשיו תעשו הפרדה ברחובות, בספסלים – בסוף זה קמפיין שהוא שקרי. זאת האמת.

תראי, להגיד "מדרון חלקלק" על כל דבר, לצייר את הקצה של המדרון - - -

כשאת תבואי ותגידי שאסור הפרדה, אני אגיד שהמדרון החלקלק הוא הפוך, ושמחר אתם תאסרו גם הפרדה בשירותים ובבתי כנסת.

נכון, דמגוגיה יכולה להיות עד הסוף.

אפשר לעשות דמגוגיה באמת עד הסוף, אבל בקצה כולם מבינים את האמת. והאמת היא שאנחנו לא שם.

מירב בן ארי, למה די? הבטיחו לך את הערב, מה נעשה.

לפעמים קורים דברים אחרים. אם פעם אחת בחיים שלך תהיי מסוגלת להקשיב, אולי תביני. ככה זה עובד.

חברת הכנסת בן ארי, בעולם זה עובד ככה, מי שמקשיב – לפעמים מבין; מי שלא מקשיב – אף פעם לא מבין. אבל מה הבעיה הכי קשה שלכם, שאתם לא מסוגלים להקשיב. זו הבעיה. הכול סיסמאות, הכול דמגוגיה, הכול טענות שלא מתחילות, לא מתכתבות עם העובדות. ככה זה עובד, מה נעשה, בן ארי.

תאמיני לי, הייתי שמח לשחרר, אבל זה תלוי בעליזה.

- - -

לא. אנשים מבינים.

תקשיבי, עכשיו ברצינות. אחד השיעורים הכי טובים שאני קיבלתי בחיים זו היכולת להפוך שקר מוחלט לאמת כביכול. זה היה בסיפור של החוק הזה, כי הכותרת בידיעות אחרונות בעמוד הראשון: המחקר של המל"ג קובע – אני לא זוכר את המילים המדויקות – שהם נגד הפרדה מגדרית בתואר שני. מה המחקר של המל"ג קובע? כולם יכולים לראות את המחקר, מה המחקר של המל"ג קובע? שבתארים מאוד ספציפיים בפסיכולוגיה טיפולית יכולה להיות בעיה בתוצאות. מכאן ועד הכותרת ששמו בעמוד הראשון זה פייק מוחלט.

אני אגיד לך יותר מזה, אני כיו"ר ועדת החינוך קיבלתי יום אחד מכתב, חתומים עליו כל ראשי האוניברסיטאות והמכללות במדינת ישראל. מה היה כתוב בו? היה כתוב בו: אין הסתה לטרור באקדמיה במדינת ישראל – על דיון שרציתי לקיים בנושא. אממה, המל"ג הוציא דוח שיש אירועים כאלה. מה לעשות? קיימים. האוניברסיטאות והמכללות במדינת ישראל אמורות לפעול ולבדוק ידע, לא ערכים, לא אידיאולוגיה. ידע. קודם כול עובדות – בשביל זה יש אקדמיה, לבדוק את העובדות. זה האלף-בית של האקדמיה. ואם ראשי האוניברסיטאות במדינת ישראל וראשי המכללות מתעלמים מהעובדות, אשכרה מתעלמים מהעובדות - - -

חברת הכנסת שרון ניר, המציאות היא שהם הוציאו מכתב שמנותק מהעובדות. זו המציאות. יש עובדות.

הם לא מבולבלים. אני חושב שהם התבלבלו – אני אגיד לך במה הם התבלבלו. הם התבלבלו בזה שהם שכחו שהמקום שלהם כאקדמיה במדינת ישראל זה לברר את העובדות ולא לעסוק בפוליטיקה. זה מה שהם שכחו.

הם לא אמורים לעסוק בפוליטיקה, הם אמורים להיות אחראים על העובדות. ואני אגיד לך יותר מזה, אם האקדמיה במדינת ישראל תהפוך לזירה פוליטית, אנחנו נהפוך להיות מדינה נחשלת, אנחנו נהפוך להיות מדינת עולם שלישי. אם נהיה מדינה שבה האקדמיה לא תבוא ותבחן את העובדות – בלי לחשוב, בלי דעות קדומות, רק תביא תוצאות – אנחנו לא נביא מטוסים, אנחנו לא נוכל להגיע לטהראן, אנחנו לא נוכל לפתח כלום. אם האקדמיה שלנו לא תהיה בלתי תלויה לחלוטין – לא תלויה בפוליטיקאים, ולא תלויה בעיתונים, ולא מנסה למצוא חן בעיני אף אחד, פשוט תנסה להגיע לעובדות – אנחנו לא נהיה אומת סטרטאפ. אם אנחנו לא נהיה מדינה שבה אפשר לבוא ולהגיד מה אמת ומה שקר, בלי לחשוב מה יגידו עליי בעיתון הארץ למוחרת, אנחנו פשוט נהיה מדינה עם אקדמיה לא רצינית. זו תהיה המציאות. אולי אנחנו נקבל שבחים מכל מיני מקומות בעולם שיאהבו אותנו, כי הם אוהבים שאנחנו משכתבים את הדברים שהם אומרים, אבל בקצה, אנחנו פשוט נהפוך להיות אנשים לא רציניים.

תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, אנחנו נתגעגע.