אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר שאנחנו מדברים על חוק התקשורת, אני רוצה להגיד לך כאן שבשנת 2017 היה כאן משבר עם כל הרשתות בארץ ועם כלי התקשורת, ואני באתי לוועדה ואמרתי: תשמעו טוב, אני בן מיעוטים, אני בן העדה הדרוזית, תפקידה של התקשורת גם לתת לי נקודת זינוק שווה, גם להציג אותי במה שנקרא אור חיובי. ולצערי הרב, תמיד התקשורת מראה את העדה הדרוזית כשיש אסון או כשיש משהו. הם אוהבים לראות דם. הם אומרים, למשל, שדרוזי עשה כך וכך. לא ראיתי שאמרו שנוצרי, נגיד ממעיליא, עשה את זה. לא ראיתי שאמרו שמוסלמי, נגיד מאום אל-פאחם עשה את זה, או יהודי מראש העין עשה את זה. תמיד מקטלגים אותנו בצורה מאוד שלילית כאשר יש משהו שלילי. אבל ברגע שיש משהו חיובי, התקשורת לא רואה אותנו, לא מפרגנת לנו. תפקידה של התקשורת גם להיטיב עם המיעוטים במדינת ישראל. הם כנראה שכחו שאנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, שכחו את הקשר, ברית החיים עם העם היהודי, שכחו שיתרו הוא חותנו של משה רבנו, שיש הרבה קצינים וחיילים שמקריבים למען המדינה, אבל שום דבר על התרבות שלנו, שום דבר לא על הערכים, על המסורת.
אני מסתובב בבתי ספר יהודיים בארץ. הרבה יודעים שאנחנו אזרחים טובים בגלל השירות הצבאי, אבל לא יודעים עלינו כלום. אני נבחנתי בבגרות בתנ"ך, והייתי חייב לעבור, וקיבלתי 8, אפילו יותר מערבית. בערבית קיבלתי 7, בתנ"ך קיבלתי 8, כי זה עניין אותי. זה מכובד, זה אחראי, גם ללמוד ערכים, גם ללמוד על הדתות, ללמוד על העם האחר שאני חי איתו, וצריך להיות גשר לשלום ביני לבינו, וזה חשוב מאוד. אבל לצערי הרב, כפי שאמרתי, כשיש רצח או שיש משהו, או כשחייל נהרג, כולם באים אלינו.
ולכן, התקשורת, תפקידה לא להכתיב לי כל הזמן מה לשמוע או להכתיב לי איזו דעה פוליטית. היא חייבת להביא את הדעות לאנשים, חייבת להביא אינפורמציה, מידע, שאנחנו גם נרגיש, גם נשמע וגם נדע שאנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הרי התקשורת מקבלת הרבה תקציבים מהמדינה, ותפקידה באמת לתת לנו נקודת זינוק.
אני חשבתי כאן לדבר – אחרי שעברנו מ-2017 ואמרתי אותם דברים, כנראה ששום דבר לא למדו בתקשורת. הם חוזרים על אותן טעויות. הם רוצים לחנך אותנו והם רוצים ללמד אותנו והם רוצים לקטלג אותנו. זה לא מכובד, זה לא אחראי, במיוחד במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל. תודה רבה.
365 מילים של אכרם חסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.