גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, במשך חמישה חודשים אנחנו, חברי הוועדה – שלי, איתן ואפרת – יושבים ומנסים להילחם ביוזמה הכי מטורפת שהייתה מזה ארבע שנים כאן בכנסת הזאת – לפגוע בתקשורת העצמאית במדינת ישראל. בשבועות הראשונים, כאשר ניסינו לעניין את התקשורת, מהר מאוד הבנו שהתקשורת החזקה והעצמאית לא מאמינה שהדבר הזה יצליח, ולכן הם פחות מסקרים את זה. ואני חושב שזאת טעות; טעות, משום שהמזימות שכרגע מתכננים שר התקשורת, שבעיניי לא מבין בתקשורת, ויושבת-ראש הוועדה, שבעיניי לא מבינה בעבודה פרלמנטרית אמיתית, אחרת היא לא הייתה נותנת לשר התקשורת להשתלט על הוועדה, הן פשוט מזימות מסוכנות גם לתקשורת הישראלית וגם לדמוקרטיה בישראל.
אני רק תוהה, בעוד מספר שנים, כאשר – ואני מאחל, בעזרת השם – יהיו לחברת הכנסת דיסטל נכדים – אין לה נכדים, נכון? ילדים גדולים, אבל לא נכדים, אני מניח – הנכדים ישאלו: סבתא, מה עשית אי שם בחודש יוני 2026, חודשיים לפני שפרשת מהחיים הפוליטיים, עם החוק הזה? מה הייתה המטרה שלך, סבתנו היקרה? מה השארת לעם ישראל בחוק הזה? מה עשית? מה היא תגיד, שהיא נלחמה עבור הפריימריז של שר התקשורת? אני מבין מה שר התקשורת קרעי יגיד, כי הוא נלחם על הכיסא של הפטרון שלו, ראש הממשלה, זאת המטרה שלו. ולכן הוא עושה את תפקידו הפוליטי בצורה הכי טובה: רומס את הכנסת, משתלט על הוועדה, עושה מה שטוב לו, משום שהוא דואג לראש המפלגה שלו. אז לפחות לשר התקשורת יהיה מה להגיד; הוא יגיד, אני דאגתי לכיסא של הבוס שלי. אבל מה היא תגיד לנכדים? או לילדים, יכול להיות שהילדים ישאלו אותה, אני לא יודע.
לכן, הסיפור של הפיצול – כמו שאמר חברי לסיעה עודד פורר, זה ההישג של הקואליציה ושל הממשלה? אתם לא מתביישים? אתם לא אומרים שגם את הפיצול הזה אתם עושים ברמיסה טוטלית של כבודה של הכנסת. שר תקשורת שמפצל את החוק, כאשר זה תפקידה של הוועדה, רומס את היועצים המשפטיים, את הצוות המקצועי של הוועדה. לא היה דיון אחד במשך חמישה חודשים שבו דברים של היועצים המשפטיים לא נקטעו על ידי יושבת-ראש הוועדה. חברים, מי שלא שמע על הדיונים – ויש לא מעט חברי קואליציה שהצטרכו להגיע לוועדה, ופעם אחת הם כבר באו להצביע על הפיצול – יצטרכו להגיע בעוד זמן קצר, אני לא יודע, שבוע, שבועיים, מתי שנגיע להסתייגויות, ויצטרכו לשבת במשך שעות ולהצביע נגד ההסתייגויות שאנחנו, חברי הוועדה, מכינים. הסתייגויות מהותיות, הסתייגויות שקשורות לחוק, לדברים ששמענו, לדברים שלא שמעו לנו כשניסינו לעשות. והאנומליה בדבר הזה היא שאף אחד מחברי הקואליציה לא מבין על מה החוק – הוא לא היה שותף לחוק, הוא לא מכיר את החוק.
ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מבין את יושבת-ראש הוועדה שהיא נעלבה מאנשי הקואליציה כשהיא אומרת: אתם לא באתם לתמוך, התקשורת הימנית לא באה לתמוך. אני אגיד את זה לסיום: תקשורת חזקה לא זקוקה לשום תמיכה, אם זה מימין, אם זה משמאל. אני לא מבין בכלל מה זה תקשורת ימנית. תקשורת צריכה להיות תקשורת. תפקידה של התקשורת, ואת זה למדתי כבוגר היחידה לתקשורת, זה לבקר את הממשלה. זה התפקיד הראשון של התקשורת, ולא ללקק לממשלה, ובטח לא ללקק לשר התקשורת וליושבת-ראש הוועדה.
487 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.