קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב. עבורי זה יום שמחה גדול מאוד.
חבל מאוד ששלמה – איפה שלוימל'ה? שלמה, איפה אתה? הלך להתפלל. זה הישג ענק. זה הישג שאני חייבת לומר, כשקיבלתי אותו לידיי אמרתי לשר התקשורת: אדוני, זאת משימת התאבדות. זה כנראה החוק הכי מורכב, הכי ארוך, הכי קשה להבנה, הכי מסועף, ואחד החוקים הכי חשובים בארבע השנים האחרונות. חוק שמשנה את פני התקשורת בישראל מהקצה אל הקצה – הינה אתה. שלמה, בוא לחגוג. כפרה. כפרה.
אבל לשמחתי עמד לצידי שר שהוא אחד השרים הכי - - -
תן ליהנות. מי כמוך, גינזבורג, יודע כמה קשה עבדנו בוועדה הזאת.
זאת הייתה חצי שנה שלא היה לי ולשר קרעי לא יום ולא לילה. זאת הייתה חצי שנה שבה עבדנו לפעמים 20 שעות ביום. זה הדבר היחיד שגרם לי ולשר לעשות משימה כמעט על-אנושית, גם מבחינה פיזית, גם מבחינה קוגניטיבית. כל האנרגיות שהיו לנו הושקעו בדבר הזה. והסיבה שהצלחנו לעשות את זה, אדוני השר, היא כי שנינו הבנו מה עומד מנגד; כי שנינו הבנו שאוי ואבוי לא רק לימין בישראל אלא לכל מדינת ישראל אם החוק הזה לא יעבור. והינה למה.
אנשים לא מבינים – אנשים יושבים בבית עם השלט על הספה מאיקאה, צופים בטלוויזיה ולא מבינים איזה עולמות מתרחשים מאחורי הקלעים שלנו. כל שוק התקשורת בישראל עובר מהפכה שקטה, שהאזרחים פשוט לא מכירים, אבל נוצר מצב שהכבלים הפכו להיות טכנולוגיה ישנה והלוויין הפך להיות טכנולוגיה ישנה, וכל רשתות התקשורת, אם זה הפלטפורמות, אם זה הערוצים, כולם עוברים ל-OTT, לרשת האינטרנט. ומרגע שהם עוברים לרשת האינטרנט, לתשתיות האינטרנט, אין אסדרה על התקשורת בישראל. ישראל חוזרת מבחינה תקשורתית ואסדרתית לעידן האבן. זה עמד כפסע מולנו. וכשאני הבנתי את זה, כשאני הבנתי את גודל השעה, זה נתן לי כל כך הרבה כוח לשבת שם מול אריות התקשורת בישראל. ואני רוצה לומר לכם, מדובר בעורכי הדין הטובים ביותר בישראל, שישבו יום-יום, שעה-שעה, וייצגו טייקוני תקשורת. ואני ושלמה לבד שם בחדר נלחמים. תכף אני אציין מי עוד ישבה בחדר. גברתי, אני הולכת להקדיש לך הרבה מהנאום הזה. יושבים שם ופשוט לא נותנים לשום מכשול – והיו כל כך הרבה מכשולים, כל כך הרבה גורמים לרעתנו, כל כך הרבה מקרים שבהם חשבנו שאנחנו הולכים להפסיד את הסיפור. אבל אם יש משהו שחצי השנה לימדה אותי זה כמה נחישות ואמונה ורצון יכולים לגרום לך לעשות את הבלתי-אפשרי. ואדוני השר, עשינו את הבלתי-אפשרי. את הבלתי-אפשרי.
ולימין אני רוצה לומר כך: אחת הסיבות שישבתי שם בתוך חדר הוועדה ונלחמתי כמו אריה על החוק הזה הייתה שראיתי במו עיניי ושמעתי במו אוזניי מה מתכנן השמאל בעולם התקשורת. הינה גורם אחד – בדרך צדדית להכניס את היועצת המשפטית לממשלה כזו שתהיה אחראית על כלל גופי התקשורת בישראל. זה אלמנט אחד.
האלמנט השני שמשולב בו זה לשפוט תכנים: מה מסית, מה אלים, מה לא ראוי, מה לא הוגן, מה לא מידתי. איפה אתם חושבים שזה היה פוגש אתכם, ימין יקר, בעוד ארבע שנים? היועצת המשפטית לממשלה הייתה יכולה להורות על סגירה והחשכת מסכים בערוצים שמשדרים חומר לא מידתי. ואני שואלת אתכם, איפה היא הייתה עושה את זה? ב-14 או ב-12?
מה שעמד לנגד עינינו זה חופש הביטוי, לא הצלת הימין; מה שעמד לנגד עינינו זה פלורליזם של דעות; מה שעמד לנגד עינינו זה אנשים שבמשך 80 שנה לא מצאו את עצמם בשום ערוץ על השלט, ופתאום יש להם ייצוג; מה שעמד לנגד עינינו זה דמוקרטיה אמיתית, חופש דעות וביטוי לכולם. ולכן אני, בעשר אצבעותיי, הדפתי את כניסתה של היועצת המשפטית לממשלה לתוך חוק התקשורת ולתוך אסדרת התקשורת, ואת השפיטה של התכנים. אנחנו רוצים תקשורת בלי צנזורה, לא לשמאל ולא לימין. אנחנו רוצים שוק פתוח שמאפשר לשחקנים צעירים, ליזמים, להיכנס לעולם התקשורת ושיהיה להם סיכוי אמיתי לייצר תקשורת חדשה, רעננה – לא אכפת לי מאיזה כיוון, מכל כיוון שהוא. אנחנו מעודדים שוק תוסס. החוק הזה יוביל למהפך תקשורתי, ולא רק מהצד של גופי התקשורת, אלא גם מהצד של הצרכנים. החוק הזה יגרום להוזלה משמעותית בכל כך הרבה תחומים לצרכן שיושב בבית.
אני רוצה לומר מילה על המנכ"ל שלך, השר קרעי, שלא אוהב שמדברים עליו בוועדה. ואני מנצלת את זה שהוא לא במליאה. זכית במנכ"ל מבריק, חד, מקצועי, בקי, מכיר, חסר פניות, שעזר לך לייצר פה חוק שככל שהעמקתי בו וככל שהבנתי אותו הבנתי עד כמה מלאכת המחשבת שעשיתם מכל כל הרבה הסתעפויות וכל כך הרבה דברים שנמצאים כל הזמן על השולחן, ולרבע את המעגל בכל כך הרבה סוגיות, והכול נעשה בשום שכל, עם חזון של דמוקרטיה ושוק חופשי והוזלת מחירים לצרכנים. היה לי הכבוד לשבת איתך.
אני רוצה להוסיף מילה על הגברת הזאת שיושבת שם, שלי טל מירון. אני רוצה לומר שיש שני סוגים של פרלמנטרים בכנסת הזאת: כאלה שעושים כותרות וכאלה שקורעים לעצמם את הצורה בלי מצלמות, בלי שאף אחד רואה. פשוט מביאים את עצמם בוקר-בוקר לוועדות ועובדים עד השעות הקטנות של הלילה כדי להיטיב עם הציבור הישראלי. וחברת הכנסת שלי טל מירון, אני קוראת ליאיר לפיד, יו"ר המפלגה שלך: קח אותה, קח אותה, כי אני יודעת שעם כל חילוקי הדעות ביני לבין הגברת הזאת – ועשן יצא מהחדר של הוועדה, עשן, עשתה לי את המוות – אבל אני יודעת שכשאת בתוך הבית הזה, שלי, לציבור יהיה טוב יותר. ולא עולה לי בכלום לומר לך את זה מהצד השני של המתרס. אני מעריכה אותך, אני מודה לך. את עזרת מאוד לזקק את החוק, את ישבת על המשמר, את ראית נקודות שאנחנו לא ראינו, ואת עשית את כל זה למען הצרכן הישראלי. זה מרגש אותי. את מחזירה את הכבוד והגאווה למושג של חברי כנסת.
ולימין אני רוצה לקנח ולומר ככה: בחצי השנה האחרונה אני הבנתי איך קורה שאנחנו מצביעים ימין ומקבלים שמאל. אני ארחיב על זה בהזדמנות אחרת, לא ברגע החגיגי הזה. אבל אנחנו לא יודעים לזהות מוקדי כוח, אנחנו לא יודעים להילחם בזמן אמת. אנחנו יודעים לריב בטוויטר מעולה, אבל הטוויטר הוא הסחת דעת, כי מי שנתן בראש בוועדה הזאת זה השמאל, זה חברי הכנסת של השמאל, של האופוזיציה, זה הארגונים האזרחיים של השמאל. ראית את השמאל חד שם, מזהה בדיוק מה עומד על השולחן, והימין נעדר לגמרי. זה מבחינתי לפחות תמרור אדום ותחושה של תסכול גדול מאוד לראות עד כמה בימין לא מבינים מתי נוצר כוח. לא בוכים אחרי חמש שנים בטוויטר, אלא נלחמים בזמן אמת. העובדה שרק אני והשר קרעי נלחמנו על תקשורת הימין כולה בוועדה הזאת מטרידה אותי מאוד מאוד.
אבל אני אסיים בסימן טוב. בעזרת השם בשבוע הבא החוק הזה יעלה, החוק הזה יאושר, וישראל נכנסת לעידן תקשורתי חדש של פלורליזם, שוויון, אפס צנזורה, אפס התערבות ממשלתית בתכנים והוזלות משמעותיות מאוד לצרכנים. תודה רבה.
1,035 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.