קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שלום, כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שהתכוונתי לדבר על משהו אחר, אבל נתקלתי בפוסט שאני חייבת – אולי הוא בדיוק משקף את המציאות. כשאנחנו רואים אלפי חרדים – ותאמינו לי, אני לא מצליחה להבין, כמה זמן יש להם? ללכת, להפגין, וכל אחד נראה, מה זה, הם יכלו להיות עם המדים ממש מושיעים. יש להם זמן, במקום לשבת וללמוד תורה וללכת למדרשות – לעמוד ולהפגין ולחסום ולטלטל כל מיני מכוניות. ודווקא ברגע הזה קפץ לי פוסט, והחלטתי שאני מוותרת על הנאום הרשמי שלי. זה פוסט שכותבת חברתי יהודית אוליאל מלכה, תושבת שדרות, סגנית ראש העיר, שיש לה אח רב; חברים, יש לה אח רב, אייל מלכה. וכך היא כותבת: היום אני מבקשת לשתף אתכם ברגע משפחתי מרגש מיוחד, רגע שממלא אותי בגאווה. השבוע זכינו במשפחת מלכה לחוות רגע כזה, כאשר אחי היקר הרב אייל מלכה קיבל את דרגת סגן אלוף בטקס מרגש ומכובד.
אני רוצה לומר – אני לא אמשיך, אבל חובה באמת לקרוא את הפוסט הזה, להבין שניתן לשלב את החיים, גם של הצבא וגם את היהדות, ולא להיות שונים ולא לברוח מאחריות ומנטל. ואני אומר לכם מעבר: אחיה של יהודית, אורן מלכה, הרב אורן מלכה, למד איתי, אני והוא בוגרי אותו בית ספר. סיימנו יחד את התיכון הממלכתי, ואז הוא לא היה רב. לימים אני בחרתי ללכת לאן שאני הולכת ואפשר לראות, והוא בחר ללכת ולהתקרב ליהדות, גם הוא וגם אשתו ניצה. ניצה באה מבית – אגב, אנחנו מאותו מחזור – בית שאפילו עשו מנגל ביום שבת. ניצה היום היא רבנית, ואורן הוא רב, ואנחנו עדיין מסוגלים לנהל שיח. גם בנו של אורן בשבוע שעבר קיבל דרגה. ותשימו לב, כשאתה מבין את המחויבות שלך, בלי לברוח מאחריות – שעליך לתת את תרומתך למדינת ישראל – אפשר לשלב בין שני הדברים.
ומפה אני רוצה באמת למסור בהצלחה ולהצדיע לאייל ולכל מי שבוחר להמשיך לנהל את חייו כפי שהם, בין אם זה בדת או בדרכים אחרות, אבל לא לשכוח את המחויבות של לתרום ולשאת בנטל כחלק מהעם שלנו. ואנחנו, כמובן, המשפחות שילדינו ובנותינו משרתות ונמצאות גם על הקו, נאחל להם מפה שאלוהים ישמור אותם, יגן עליהם ושישובו הביתה שלמים ובריאים. ומי ייתן ולא נצטרך לגייס את הדורות הבאים שלנו. תודה.
350 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.