קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני רוצה להקדיש את שלוש הדקות הבאות לילדים שלנו, ובדגש על בני הנוער שלנו. אני חושבת שבשנים האחרונות הילדים שלנו, בני הנוער, התרגלו לכל כך הרבה דברים שקרו לנו במדינה; הייתה להם את הקורונה והיה להם את 7 באוקטובר, לצערנו הרב, וכל כך הרבה חזיתות, עליות וירידות ורכבות הרים, ובגלל שאנחנו, המבוגרים, כבר הפכנו להיות באיזשהו מקום עמידים לכל הסיטואציות הקשות האלה, אולי אנחנו קצת לוקחים כמובן מאליו את ההתמודדות של הילדים.
השבוע קיבלתי המון המון פניות של בני נוער בהקשר הבגרויות שלהם והמתכונות שלהם. הם עוברים תקופה לא פשוטה, ואני חייבת להגיד שבאמת היה לי ממש קשה לשמוע שאפילו ביום ראשון, לפני יומיים, אחרי הלילה המאוד-קשה של האזעקות, יש להגיד – אני זוכרת, כי אני רצתי למקלט עם הבנות שלי מלא פעמים באותו הלילה, בתל אביב – התקיימו מתכונות כרגיל בבוקר שאחרי, אחרי שכל הלילה רצנו למקלטים.
ואמרתי לעצמי: וואו, אנחנו לא רואים אותם. אנחנו לא רואים את הילדים האלה. הם גם התעוררו כל הלילה באזעקות ורצו למקלטים, נאלצו לקום בבוקר ולעשות בחינה, ותוך כדי הבחינה – היו מתכונות ביום ראשון ברחבי הארץ בלשון, בספרות, באנגלית, בכל מיני מקצועות – ותוך כדי המתכונות היו אזעקות. ואמרתי לעצמי, זה לא יכול להיות. אז נכון, כן, אני מזדהה עם ההורים. כולנו רוצים שהילדים ילמדו, ואנחנו רוצים לטייב את הזום ושזה יהיה יותר טוב, והם מפסידים המון לימודים. באמת, אני דואגת גם. אבל בסוף אלה בני אדם, ואנחנו צריכים לראות אותם, לראות מה הם חווים בתוך הדבר הזה.
עכשיו, אני נזכרת בעצמי כתלמידת תיכון. מודה ומתוודה, אני הייתי מהחננות הקשות. אני, לפני מבחנים, בטח לפני מתכונת או בגרות, הייתי חורשת, יושבת, לומדת. הייתי בלחץ ממבחנים. עכשיו תחשבו על הדבר הטבעי הזה, בני נוער שבלחץ ממבחן כל כך חשוב. אנחנו שמים על זה - - -
כן, זה ממש מפריע, שם למעלה. זה ממש מפריע.
אז אני אומרת, אני נזכרת בעצמי לפני מתכונות ובגרויות, וכמה לי היה קשה, כמה הייתי בלחץ מהמבחנים האלה – בלי איראן, בלי טילים, בלי אזעקות, בלי לילות לבנים. אנחנו חייבים לראות את הילדים שלנו. לא יקרה כלום אם המתכונות האלה יידחו בכמה שבועות ונעשה להם את המתכונת כשהם יחזרו לישון נורמלי בלילה, כשהם יהיו פחות חרדים, פחות לחוצים, כשהם יוכלו להתכונן כמו שצריך למבחנים.
ואני יודעת שמתכונות זה בסמכות מנהלי בתי הספר, אבל מפה אני רוצה לקרוא לשר החינוך – וזו ממש לא מתקפה אישית, אני פשוט חושבת ששר החינוך צריך לצאת בהנחיה לא לקיים מתכונות במצב הזה כל עוד אין איזושהי ודאות, בטח ובטח אחרי לילות לבנים. זה לא פייר כלפי הילדים שלנו, והגיע הזמן שנראה אותם. הם עוברים פה משהו מאוד מאוד מטלטל. מבחן מתכונת – לא יקרה כלום אם הוא יידחה.
עכשיו, אני יודעת שמחר יש מתכונות, ואני יודעת שבשבוע הבא יש מלא מתכונות לפני שיוצאים לחופשת הפסח, ועדיין לא מאוחר. כל עוד המלחמה הזאת נמשכת – והינה, אנחנו מגבים אותה ועומדים מאחוריה והכול בסדר – צריך לראות את הילדים האלה. אני באמת קוראת לשר החינוך להתערב בזה – קיבלתי המון פניות – וללכת לקראתם. תודה רבה.
491 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.