קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
- - כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים, עם ישראל היקר, מירב, צר לי, אני מאוד מכבדת, מאוד אוהבת, אבל אין לי ספק שאת קצת מתבלבלת מיהו האוהב ומיהו האויב, אבל אני לא אתייחס ולא אענה. תודה רבה.
זכותך לחשוב מה שאת חושבת, ואם טוב לך בזה, אז בכיף תלכי על זה.
סליחה, אני רק מבקשת שתוסיפי לי.
אני רוצה בבקשה להתייחס לשני נושאים שלא הספקתי בפעם הקודמת. האחד זה המחדל בנושא ביטוחי החיים לנכי צה"ל, שחברות הביטוח מדירות אותם או לא מאפשרות להם לקבל ביטוח חיים או מעלות להם את הפרמיה בצורה כזאת שבאמת מונעת מהם לקחת ביטוח חיים, ובהתאם לכך משכנתה ולקנות דירה, וכן לגבי טיפולי פוריות למחבלים.
אבל לפני כן, אני כן רוצה להתייחס לסרטון המיזוגיני, הדוחה והמשפיל של נאור נרקיס ולימור – סליחה. סליחה. לא שהוא מבקש סליחה, כי מטרתו כנראה הייתה לפגוע, אבל אני כן מתביישת בכך שסרטונים כאלה עולים לרשת. אז סליחה ממך וסליחה מאורית וסליחה מעידית, ואך מזל שאני שמה פאה ולא כיסוי ראש בולט לעין, כי אחרת כנראה גם אני הייתי בין אותן נשים שבחר נאור לבזות אותן. ואני גאה בכיסוי הראש שלנו, עושה את זה באהבה, ובאמת בגאון אני נושאת את כיסוי הראש הזה, וחבל שזאת הדרך להתווכח. כי אפשר להתווכח, אבל לא בצורה משפילה שכזו. זה היה במאמר מוסגר, ואני איתך לגמרי, לימור.
אני רוצה להתייחס לביטוחי חיים. לפני כמה חודשים טובים חגגנו והרגשנו שאנחנו על הגל כי הצלחנו להביא את משרד הביטחון ואת משרד האוצר וכספים קואליציוניים שאנחנו הבאנו, 15 מיליון שקל, כדי לתת שנתיים פיילוט שיעסוק בנושא הזה של ביטוחי חיים. ובאמת, מחאנו לעצמנו כפיים ואמרנו: יופי, הגענו לרגע הטוב הזה. ומסתבר שלא דובים ולא יער.
אני לא בטוחה שזה מתוך כוונות רעות, הכול מתוך כוונות טובות, אבל חברות הביטוח שאמרו "מוכנות אנחנו" חזרו בהן, וכל האירוע הזה נפתח מחדש. וכן, אני פונה ופניתי וביקשתי ודרשתי, בכל הכובעים שאני חובשת על ראשי, פתרון עד 31 במרץ 2026, שנפתור סוף-סוף את הבעיה הזאת, כי זה לא הגיוני. זה לא הגיוני, לימור, שאנחנו שולחים את חיילינו האהובים לקרב, והם חוזרים לעיתים פגועים נפשית או פגועים פיזית, ובגלל זה הם לא יכולים לקבל משהו שאנחנו מקבלים כמובן מאליו, וזה לעשות ביטוח חיים. הם לא מבקשים עכשיו דירות; הם לא מבקשים מענקים; הם מבקשים ללכת ולעשות ביטוח חיים, שהם ישלמו את הפרמיה, ולא נותנים להם. זה פשוט מזעזע ומזוויע, ואנחנו נפתור את הבעיה הזאת.
בעיה נוספת, ככל שנשאר לי הזמן – ואמרתי לי שמגיעה לי עוד דקה, אז אני אנסח את זה בדקה – וזה הנושא של טיפול פוריות למחבלים. אגיד לכם שאני מזועזעת מהאירוע. קיבלנו תגובה מהשב"כ שהם לא מכירים את האירוע, והם יפנו למשרד הבריאות.
אז אני עוד לא קיבלתי תשובה ממשרד הבריאות. אני יודעת ואני מאמינה לאלה שפנו אליי ואמרו שראו את זה במו עיניהם, הם מתוך המערכת. רק לצערי הרב, הם מפחדים לומר את שמם שמא יורע להם. אבל כן, הסיטואציה שבה מחבלים שהורשעו מקבלים היום – לצערי הרב, גם את זה הם לא צריכים לקבל, אבל הם מקבלים טיפולים כימותרפיים, שפוגעים בפוריות שלהלם, ואנחנו, במקום למחות את זכר עמלק, אנחנו מאפשרים להם להמשיך ולגדל ולהוליד צאצאים.
זו הזיה שאין כדוגמתה. אני בטוחה, לימור, שאת תצטרפי אליי, כמו רבים אחרים - -
529 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.