קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה.
תודה. אי-אפשר כבר להסתיר לקראת סוף היום, בלילה. אני רוצה לחזור על הנושא שהתחלתי לדבר עליו לפני שבוע, ישראלים שנמצאים בחו"ל ולא יכולים לחזור הביתה. לא שהם בחרו להישאר כל כך הרבה זמן, אלה שהיו צריכים לחזור ב-1 במרץ, 2, ועד בעצם היום הזה. 50,000 ישראלים ממש תקועים בחו"ל. ביניהם קשישים, משפחות עם ילדים, אנשים שצורכים תרופות ונגמרו להם תרופות, ואין אפשרות לקנות תרופה ללא מרשם בחו"ל, מילואימניקים שמחכים להם לשירות, אנשי עסקים – יש כל מיני מקרים מאוד מאוד קשים ורגישים, ובעצם הם לא מקבלים שום מענה מהמדינה.
נכון, היו 170,000 אנשים שרצו, ביקשו לחזור לפני שבועיים, והרבה חזרו, כמעט 60% חזרו, אבל מה עם 50,000 שעדיין נמצאים שם, שהם אפילו לא יודעים לאן לפנות, איך לבנות מסלול, לאיזו מדינת טרנספר להגיע? הם לא מקבלים שום מידע. אף אחד במדינת ישראל לא עונה להם. כשהם מתקשרים לטלפון או פונים לווטסאפ של המוקד שהקים משרד התחבורה, חזרה בטוחה, מה הם מקבלים? הם מקבלים מענה אוטומטי של בוט: תפנו לחברות התעופה. וחברות תעופה פרטיות, מסחריות, עושות מה שבא להן, כי זה שוק פרטי. אף אחד לא עושה פיקוח – באיזה מחיר מוכרים כרטיסים לאנשים, מה קורה להם.
לגבי ועדה הומניטרית, ועדת חריגים שהקימו, ב-8 במרץ קיבלתי מענה, אחרי שלושה ימים, מעמי כהן, יושב-ראש ועדת החריגים. פניתי אליו ואמרתי: תקשיבו, אתם שכחתם אזרחים ותיקים. אתם הגדרתם, אחד הקריטריונים בוועדה הוא נכים, 188% נכות רפואית, אבל מה עם הקשישים, שלא קובעים להם נכות, קובעים להם רמת סיעוד? אז בעקבות הפנייה שלי לעמי, תודה לאל, הורחבו הקריטריונים, ועכשיו הקשישים לא מקבלים דחייה אוטומטית, מה שהם קיבלו קודם.
אבל עדיין, יש לי מקרה של ארבעה אנשים שהם אזרחים ותיקים שהיו צריכים לחזור לארץ ב-1 במרץ. הם נמצאים בתאילנד, הם צורכים תרופות, והם שבועיים מעבר, נמצאים בחו"ל. נכון, הם לא טסו בחברה הישראלית, הטיסה המקורית לא הייתה בחברה ישראלית, אבל מה, הם צריכים להיות בעונש? הם לא מקרה הומניטרי? ואני צריכה להתקשר לכל העולם ואשתו, אפילו לשרה, שלא עונה. אף אחד לא עונה. גם לי, לחברת הכנסת, אף אחד לא עונה. פניתי ליועצת אחת של השרה, אפילו לאותו עמי כהן – אין מענה. ארבעה אנשים קשישים ללא תרופות נמצאים, ואף אחד לא עונה להם. אני לא חושבת שמדינה צריכה להמשיך להתנהל ככה כלפי האזרחים שלה.
המדינה צריכה לדאוג לכל האזרחים בלי שום קשר פוליטי, לא פוליטיקה, לא גזע, לא לאום, כלום, בלי הבדל, פשוט לדאוג לאזרחיה.
385 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.