הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני רוצה רגע שגם מי שצופה בנו וגם מי שיושב פה, שידמיין שהוא מכיר את אלון. אלון הוא בחור בן 34. אתה מדמיין, אדוני היושב-ראש? תדמיין. אלון, בחור בן 34, הקים לפני שנתיים וחצי עסק קטן בהרצליה, בית קפה עם קונדיטוריה – דרך אגב, דברים מאוד טעימים וקפה יוצא מן הכלל. הוא הקים את העסק הזה מכסף שלא היה לו, מהבנק, לקח הלוואות, משכן את הבית שלו. ב-7 באוקטובר, רצה או לא רצה, הוא מצא את עצמו ב-12:00 כבר עם מדים ונשק בדרך להילחם בעוטף, ונשאר במלחמה העקובה מדם הזאת שלושה חודשים רצופים.

בזמן שהוא היה שלושה חודשים בלחימה, העסק שלו היה סגור. כשהוא יצא אחרי שלושה חודשים וחזר הביתה, הוא הלך לעסק, והוא ראה רק מכתבים: התראה על מע"מ שהוא לא שילם, ארנונה, מיסים, מים. הוא היה צריך לקחת עוד הלוואות כדי להתניע את העסק מחדש. הוא התניע את העסק מחדש, ואחרי חודשיים, תארו לכם, מה קרה? הוא שוב הלך למילואים. הפעם הוא הלך לשלושה חודשים נוספים. כשהוא סיים את שלושת החודשים האלה, הוא חזר וכבר לא יכול היה להקים את העסק הזה. הוא היה בחובות של 1.5 מיליון שקל לבנק. ומי עזר לו? לא המדינה. בסוף הוא היה צריך לקחת תרומות מחברים ומשפחה כדי לכסות את החובות.

אז כשאנחנו מדברים על מי מתגייס ומי לא מתגייס, או מי עושה מילואים ולא עושה מילואים, תחשבו על אלון, שבגלל שהוא נלחם למען מדינת ישראל – ואחרים לא עשו את זה – הוא איבד את העסק שלו, איבד 1.5 מיליון שקל שאף אחד לא עוזר לו להחזיר אותם. אנחנו פה 120 חברי הכנסת מתקוטטים ומדברים: מי יתגייס, מי יתרום, מי יילחם. על מה השיח בכלל? יש מישהו שלא צריך להיות חלק מזה? יש מישהו שלא צריך לתרום למאמץ המלחמתי של מדינת ישראל?

נכנסים פה יוסי ויוני, אבל אני לא אספר לכם מה אני חושב. אני רק אגיד שאני יודע שחברי הכנסת של ש"ס, רובם כן היו בצעירותם חלק מהמאמץ הזה, כן היו חלק מהצבא, וגם האחים שלהם והילדים שלהם, אבל לא מדברים על זה.

אז אני מציע לכולם: תרימו את הראש מהחול, תסתכלו על המציאות בעיניים ותבינו שכולם צריכים להיות חלק מהמאמץ הזה. תודה.