קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני, אני רוצה לעשות פה שיעור במשפטים. תזכורת – חוק-יסוד: השפיטה. אדוני יצחק עמית, אתה נשיא בית המשפט העליון, נכון? אתה ככה מגדיר את עצמך, אז אני עושה את זה עבורך, שירות.
סעיף 3, אדוני, לחוק-יסוד: השפיטה קובע: "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". נכון ברור, אדוני? בוא נעבור לחוק הרלוונטי, חוק בתי המשפט.
חוק בתי המשפט קובע בסעיף 68, נכון? אני לא מחדשת לך. חוק בתי המשפט קובע מתי בית משפט יכול לדון בדלתיים סגורות, נכון? מה קובע, אדוני, סעיף 68 לחוק בתי המשפט? אני אקריא לך כדי שיהיה לך מסודר, אדוני, כי ראיתי שהיום הוצאת החלטה, אדוני הנשיא. היום היה דיון בבג"ץ. מסתיים הדיון בבג"ץ, הקהל לא מבין למה מסתיים הדיון, יש לו קצת רעש וקצת המולה. תוך עשר דקות בערך הוא מוציא החלטה בת מספר עמודים, מפורטת ומנומקת – הכינותי מראש, ממש כמו איזה גובלן שמכינים ללמד אותנו איך עושים – החלטה שבדיונים נפיצים הדיונים לא יהיו עם קהל.
טוב, אומנם אתה באמת מדי פעם, אדוני השופט יצחק עמית, מצפצף על החוק – ראיתי את זה כשצפצפת על חוק החסינות, לדוגמה, ועשית שימוש לרעה בסמכות שיש לך להרחיק, אז אני רוצה להקריא לך. בבקשה, הינה, סעיף 68 החביב. בבקשה, לא נגעתי, אדוני, בואו נלמד ביחד את הנושא הבא: בית המשפט ידון בפומבי. "בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות אם ראה צורך לכך" – עכשיו תקשיב טוב, אדוני השופט – "באחת מאלה". מה זה אומר שזה באחת מאלה? זו רשימה סגורה. מה שכתוב פה ולא שום דבר אחר.
אז בוא נחפש ביחד את הסמכות שיש לך לקיים דיון בעניין נפיץ בדלתיים סגורות, כי לא בא לך על הקהל. אתה הרי אוהב לעשות את זה בתנאי בית מרקחת, ואנחנו הוכחנו לך במהלך המלחמה שאנחנו לא ניתן לבג"ץ שלא ישמעו שהוא נותן זכות עמידה לעזתים וזכות עמידה למחבלים וזכות עמידה למשפחה של וליד דקה, יימח שמו וזכרו, ואנחנו לא ניתן יד שיקיימו שם דיונים שבהם הרשות הפלסטינית מגישה נגד חוק של הכנסת. נכון? כל הדברים הללו, ועל זכויות המחבלים בכלא ומה הם אוכלים. לא, אנחנו נהיה שם, ואנחנו נזכיר לך שאנחנו רואים, רואים את הדברים. ולכן, אומנם זה לא נעים, לא נעים. מדי פעם הקהל מתרעם עליך ואומר עליך איזו מילה. מה לעשות, אין לך טקט, ומה לעשות, אתה מתעלם ממשפחות שכולות וממשפחות נרצחים. אפילו שאלת את אימא של אחד מהחיילים החטופים שלנו, הגברת גואילי, שאלת אותה "מי את?" כשהיא ביקשה לדבר.
אז אני רוצה להזכיר לך את הרשימה הסגורה – נשארו לי שמונה שניות, אדוני הנשיא, אני מבטיחה לך, תעשה בגוגל, זה יעלה לך, נכון? אדוני השופט יצחק עמית, הנשיא, אתה אמור להכיר את זה, נכון? ואגב, אדוני, אם מישהו אומר לך – לצערי אני חייבת לומר לך בהקשר הזה, שאותה ועדה שמינתה אותו, ועדה בלי סמכות, אותה ועדה קיבלה הכשר גם מהשר שלנו למנות באותו ערב 36 שופטים. אז בוא, אז אני לא בקטע של כותרות, אני בקטע של מהות. אני רק אומרת לך שמוטב היה עושה שר המשפטים אם היה מגיש קובלנה משמעתית נגד יצחק עמית, רק על זה שהוא אמר שיש לו טופס 4 כשאין לו.
ובכן, אדוני, אני מסיימת בדיוק בחמש שניות. לשם שמירה על ביטחון המדינה מותר בדלתיים סגורות, לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה, לשם הגנה על המוסר, לשם הגנה על עניינו של קטין, לשם הגנה על עניינו של מתלונן, וכשהדיון עלול להרתיע מעדות חופשית, לשם הגנה על סוד מסחרי – אין לך סמכות. יש לך סמכות להרחיק – סעיף 72 לחוק בתי המשפט – אבל יש לך סמכות, אדוני, להרחיק אדם שהפריע, לא קבוצה ולא עונש קולקטיבי. שמחתי לעזור לך.
585 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.