קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת חוץ וביטחון הצטרפתי לדיון בנושא חוק הגיוס, כשמו, וכולנו קיבלנו את העלון – נכון? קוראים לזה עלון – של חבר הכנסת ביסמוט.
גיליון, נכון. קיבלנו את הגיליון, עלון – כל דבר שלא נקרא לו – של חבר הכנסת בועז ביסמוט, שאני חייב לציין שאני מעריך מאוד, מעריך מאוד את האדם, ולפחות את כל מה שהוא משדר. עכשיו אני רוצה להקריא: "אחרי שנים ארוכות של ואקום, חוסר ודאות, דחיות, והבטחות שלא התממשו, לראשונה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שמציעה פתרון אמיתי. מתווה הגיוס של ביסמוט מאזן בין צורכי צה"ל לבין שמירת עולם התורה ומחזיר יציבות למדינת ישראל. עושים היסטוריה – יחד".
יש כאן ציטוט מאוד יפה ונוגע ללב: "אחרי שנים ארוכות של ואקום, חוסר ודאות, דחיות, והבטחות שלא התממשו, לראשונה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שמציעה פתרון אמיתי. כלל עם ישראל למען כלל עם ישראל".
עכשיו, אני חייב לומר לחבריי חברי הכנסת: אני מסכים עם כל מילה מהפתיח של חבר הכנסת ביסמוט, אבל החוק הזה – ככל שאנחנו צוללים יותר לנתונים, אנחנו מבינים שזה חוק שפוטר ציבור שלם מגיוס לצה"ל. אנחנו צריכים לעמוד על זה שמי שלא מתגייס, לא מקבל שקל מהמדינה. מי שלא מתגייס, אם הוא דתי או חילוני, לא יכול לקבל את הזכות לבחור ולהיבחר במדינת ישראל. במדינה יש חובות ויש זכויות. הגיע הזמן שנראה את חוק הגיוס כצורך לאומי ולא כצורך פוליטי. חוק הגיוס, שנדחה ונדחה, זה חוק שבנה ממשלות ופירק את החברה. אחרי 7 באוקטובר אנחנו באמת צריכים לבחור בלבנות חברה אמיתית ולגרום לכל חלקי האוכלוסייה – גברים בריאים – שיתגייסו כולם לשרת את המדינה. תודה רבה.
258 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.