קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול כתב ראש הממשלה מכתב לנשיא המדינה. הכותרת של הכיתוב: "הנדון: ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו". זה הנדון, משהו שאחר כך עושים עליו דיונים שלמים וקוראים לזה בקשת חנינה. בקשת חנינה זה לא. לא בתוכן, בוודאי לא בצורה, בוודאי לא מה שנדרש גם על פי החוק. גם במקרה החריג, החריג ביותר שהיה, בפרשת קו 300 לא הגיעו לרמת השפלות שהגיע המכתב הזה.
הכותרת האמיתית של המכתב הזה הייתה צריכה להיות – כי כל תוכנו הוא כזה: המדינה זה אני. כלומר, בלעדיו – אין. בלעדיו אי-אפשר לעשות דבר. לא רק עכשיו, משחר קום המדינה – רק הוא, רק הוא, משפחתו. רק הוא, אין בלתו. מדינת ישראל תתפרק אם בנימין נתניהו לא ייקח את המדינה ויריץ אותה קדימה. במילה אחת לא מוזכרים כל המחדלים הנוראיים שלו, בוודאי לא. בבקשת חנינה צריך לכתוב מהם הדברים שלהם בן אדם ראוי, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות זה להגיד: אני אחראי, אני אשם במשהו. אבל לא, לא, לא במקרה הזה. נתניהו לא לוקח אחריות על כלום, הוא לא מסוגל, זה לא במבנה האישיותי שלו להגיד "אני אחראי". במבנה האישיותי שלו להגיד "הם אחראים". הם אחראים.
אני אומר פה לנשיא המדינה, שאני מכבד אותו מאוד: יש לך תפקיד, לא כל מה שאתה מקבל עונה להגדרה הזאת. אז אם ראש הממשלה רוצה לתת קולב, לשים אותו בלשכת נשיא המדינה, ועל הקולב הזה לבנות משהו אחר – עסקת טיעון, הסדר טיעון, כל דבר אחר – שיקראו לזה בשם. חנינה זה לא. ואסור ללכת בצורה הזאת ולשקר את הציבור כולו. אז יש שקרן אחד זה מספיק, קוראים לו ראש הממשלה. אבל לא צריך לקחת את דבר השקר הזה ולהפוך אותו לסיפור שאנחנו עושים עליו דיון. חנינה זה לא.
מה כן קרה? ראש הממשלה בנימין נתניהו סיים בשבוע שעבר את חקירתו הנגדית בתיק 1000, והוא יודע את מה שאני יודע ואת מה שיודע כל מי שיודע מה ההיסטוריה של אנשים שהורשעו בעבירה של הפרת אמונים, ודינם אחד – הולכים לכלא. ולאחר מכן, הוא שם היום, האיש של הפיוס והחיבור – היום היה דיון בוועדת החוץ והביטחון על חוק ההשתמטות על מלא. בוועדת הכנסת הדיחו בפועל את יושב-ראש ועדת הכלכלה, שמו אחר במקומו, ומחר יהיה דיון על פיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זה מה שרוצה המפייס הגדול. שקר הוא שקר, גם אם הכותרת היא חנינה. תודה.
370 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.