הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני רוצה להקריא כאן פוסט שכתבתי במוצ"ש, והפוסט הזה זיכה אותי בגידופים, בקללות, באמירות קשות, כמו עוכרת ישראל ומה לא. אני אקריא לכם את הפוסט:

"סבאח אבו אל-קיעאן, אישה בת 20 שנורתה למוות בג'ת שבשרון כשהייתה ברכבה בדרכה עם אחותה למכולת. המקרה הזה חריג בעיניי במיוחד, כי הוא מבהיר עד כמה המדינה הפכה למערב פרוע ללא כל משילות או הגנה בסיסית. החמושים הגיעו למקום והחליטו סתם לירות לכל עבר כשלא מצאו את היעד שבו רצו לפגוע. סתם. ירו על בני אדם כי אפשר, כי מותר להם, כי אין סיכוי שיעצרו מישהו. יורים בחסות ההפקר. רוצחים לשם ההנאה. זה כל כך מזעזע. הזילות הזאת בחיי אדם היא התפרקות חברתית שאי-אפשר לקבל. רק כשנחזיר לחיים פה את הערך נדע שהתחלנו לבנות מחדש את המדינה. הרצח והפשיעה בחברה הערבית ובכלל הם לא גזרת גורל. מדיניות והשקעה מדינתית יכולה וצריכה למגר את המציאות הזאת. זה עלינו. יהי זכרה מהפכה."

אני רוצה לומר לכל מי שכתבו לי דברים כל כך נוראיים, מה היה כל כך רע בפוסט הזה? למה זה רע לחוש חמלה על חברה שפוגשת פשיעה ורצח ואלימות ברמה בלתי נתפסת? למה לדרוש שאנשים לא יירצחו פה סתם כי הם יוצאים למכולת או לסיבוב בשכונה זה דבר שהוא בעייתי מבחינה לאומית, מבחינה אזרחית, מבחינה מנהיגותית, למה? למה הפכנו להיות? מה הגזענות הזאת שהחילו בנו, שהופכת את הדרישה הכי פשוטה, שאזרחים לא יירצחו ברחוב סתם, למשהו לא לגיטימי? לא הבנתי.

לקחתי את המילים הללו לנאום עכשיו, ותוך כדי גיליתי שהיה עוד רצח, רצח נוסף בחברה הערבית, מאהר זריקי, בן 20, נורה למוות בכפר כנא. תגידו לי, זאת ישראל שאנחנו רוצים כאן? אנחנו רוצים כאן מדינה בטוחה, הגונה, שבה אזרחים חיים ללא פחד, לא חוששים לצאת לפארק, למכולת, לשכונה, פן יירו בהם סתם ככה, סתם ככה לכל עבר. כי ארגון הפשיעה לא מצא את היעד, אז יורים בכולם. למה זה דבר הגיוני? למה מציאות כזאת מתקיימת? ולמה אנחנו מקבלים את זה?

לא צריך לחכות שזה יקרה בשכונה שלנו, צריך להיות מספיק בסולידריות כדי לומר שאין פה משילות ואין פה ריבונות, והזילות הזו בחיי האדם היא בלתי נתפסת - -

- - ושחיים צריכים להיות יקרים וחשובים לנו. וכן, מגיע גם לחברה הערבית במדינה הזאת לחיות חיים בטוחים, זה צריך להיות ברור לכולנו, לא איזה פריבילגיה, לא איזה משהו חריג. מי ייתן ונמגר את המציאות הזאת מחיינו, כולנו יחד, בלי דעות קדומות, בלי גזענות, בלי לתת למציאות הזאת להתקיים כאילו זה בסדר.