הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יש 100 מטר בין הדלת של נאוה, שגרה ברמת גן, לדלת של חוה, שגרה בבני ברק. שתיהן בנות 30, שתיהן נשואות, שתיהן ילדו השנה, שתיהן עובדות ומתפרנסות. אבל בין המציאות שלהן פעורה תהום אדירה. נאוה חיה שנתיים עם לב דרוך, לילות לבנים, ימים טרופים, טלפון שמונח ליד הכרית כמו מטען חבלה שעלול להתפוצץ כל רגע. בעלה בוגר ישיבה, לוחם, מילואימניק, נוכח נפקד בבית מאז 7 באוקטובר. כדור הארץ מסתובב, וגם הוא – סבב ראשון על גבול הלבנון, סבב שני בעזה, אחר כך הגיע גם הסבב השלישי והרביעי. ללידה הוא הגיע מאוחר, לא כי הוא לא רצה, אלא כי המדינה דרשה אותו קודם. נאוה נמתחת בין העבודה, הילדים, הירידה למקלטים, הקניות, הארוחות, החרדה; שנתיים שעשויות רצף אחד ארוך של יממות שמתערבבות זו בזו. הקריירה שלה נעצרה, הזוגיות, והנפש שלה מתוחה, מתוחה עד הקצה.

וחוה? גרה 100 מטר ממנה, חיה בעולם אחר. בעלה בבית כל יום וכל לילה, אין מילואים, אין היעדרויות, אין חרדות, אין בחינת גבולות, הקריירה לא נפגעה. למעשה חוה יכולה להרוויח למעלה מ-23,000 שקלים בחודש ולא לשלם אגורה למס הכנסה. היא גם תקבל הנחה בארנונה של עד 90%. לחוה הצהרונים של הילדים זולים יותר והתמיכה הממשלתית שהיא תקבל גבוהה יותר. כשיש דפיקה בדלת היא לא נבהלת, היא יכולה לשלוח את הילד הקטן שלה לפתוח, לבדוק מי זה.

יש בישראל שני סוגי אזרחות, אחת שמקריבה את דמה ואחת שבורחת מחובתה. אזרחים שנותנים ואזרחים שרוכבים. חוק ההשתמטות שמובא בימים אלו לדיונים בכנסת ישראל הוא כתב כניעה, כרטיס נסיעה נצחי על הגב שלנו. ועם שיש בו דם אחד שנשפך ודם אחד שנחסך הוא לא עם אחד. בואו לא נספר סיפורים. הגענו אל קו פרשת המים – או שוויון בנטל או פירוק מוחלט של החוזה הישראלי.