קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני שוב צריך לעלות כאן ולבקש מכם את המובן מאליו, וכנראה שהאור כבה מעל המקום הזה. עד כמה אתם יכולים לעלות לכאן, מחוצפים, עזי מצח, כאילו אתם חיים בעולם דמיוני, ולהשתלח במה שהיה מאז הקמתה של המדינה לקונסנזוס לאומי? הגם שרצינו לבקר, וביקרנו, עשינו את זה בכבוד. עולים כאן אנשים שלא מבינים מה זה צבא ומשתלחים במפקדי הצבא ומשתלחים במפקדי השב"כ ובחייליו. מי מקנה לכם את זה? הפוליטיקה בגרוש שלכם? מה, אתם לא מתביישים, אתם לא מתביישים? לא עולה בדעתכם ששומעים אתכם אנשים שבשעה שאתם יורים בבליסטראות בלוחמי השב"כ, הם נמצאים להגן עליכם ועלינו ועל כל ילד וילדה?
בגלל שהם לא מנגנים את המנגינה שלכם, הם הופכים להיות לשנואי הארץ. אתם לא מתביישים? מי אתם חושבים שאתם? גם דובר צה"ל הפך להיות לאויב שלכם? מה הוא עשה, האיש הזה, מה הוא עשה? אתם בעזות מצח עומדים כאן ותוקפים את היועצת המשפטית. גם אם יש לכם ויכוח איתה, באיזו זכות אתם עושים את זה? צריך להקיא חלק מכם מהמקום הזה. קצת הגינות, קצת כבוד. תתווכחו – אל תשתלחו. אין לנו לא שב"כ ספייר ולא צה"ל ספייר ולא משטרה ספייר. אין לנו – זה מה שיש. הרמטכ"ל לקח עליו אחריות. אבל אילולא המנהיגות שלו ומנהיגות המח"טים והמג"דים והאוגדונרים, לא היינו מגיעים להישגים כאלה. לא היינו מגיעים. אילולא ההתנדבות של – כן, גם האחים לנשק – – –
די, טלי. אחים לנשק – לקחת את איל נוה ולהוריד לו את הזכות לגשת למילואים? מה, השתגעתם?
255 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.