קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חודש טוב. אדוני היושב-ראש, אתה בוודאי מכיר את הביטוי "עת לעשות לה' הפרו תורתך". מקורו של הביטוי במזמור תהילים קי"ט, והוא נדרש על ידי חכמי המשנה והתלמוד כהסבר מדוע ברגעים גורליים מותר לעשות צעדים חריגים. בעזרת הביטוי הזה הסבירו חכמינו, לדוגמה, מדוע הותרה העלאת התורה שבעל פה עלי כתב.
ברוח הביטוי הזה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להציע ביטוי בן-ימינו: עת לעשות לחברה הישראלית, הפרו בריתותיכם הפוליטיות. העת הזו אינה עת שגרה. הכתובת על הקיר, והיא נוטפת דם. דמי אחינו החטופים זועקים אלינו מן האדמה, מתחת לפני האדמה. שעון החול של החיים הולך ואוזל. עקבותיהם של הנרצחים הולכים ונמחקים תחת אבק המלחמה.
ואני שואל אתכם, חברי הקואליציה המתונים, שהרי לא כולכם קיצוניים – האם העת הזו לא מצדיקה את הפרת הברית שלכם עם הקיצוניים, שמצהירים במפורש על סדרי העדיפויות שלהם, שאומרים ללא בושה, כולל היום, שהקמת התנחלויות בלב הרצועה חשובה יותר מעסקה שתשיב את החטופים? האם זו לא העת שתאתגרו את הברית הלא-קדושה הזו ותעשו את המעשה האמיץ? האם רק בן גביר וסמוטריץ' יכולים להציב דרישות לנתניהו, ואתם נותרים שותקים למול שעון העצר המתקתק של חיי אחינו? מה תאמרו, לעזאזל, בשבת חזון לפני צום תשעה באב הבא, כאשר תקראו את דברי הנביא ישעיהו: "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו". מה תאמרו לעצמכם ביום הכיפורים הבא כאשר תקראו את מילות הפיוט "ונתנה תוקף": "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי במים ומי באש". עד מתי תורת הפוליטיקה תגבר על תורת החיים? איך אינכם פוחדים מיום הדין, דין שמיים ודין הציבור הישראלי והעם היהודי כולו?
אתם הרי יודעים את האמת. אדוני היושב-ראש, אתה יודע את האמת: אחינו ואחיותינו לא יחזרו ללא עסקה. המחיר של העסקה הזו קשה, קשה מאוד, אך מחיר ההפקרה של אחינו ואחיותינו גבוה פי אלפי מונים. הרמב"ם אמר בהלכות תשובה: "חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". אני קורא לחברי הקואליציה והממשלה בעלי המוסר והמצפון: הטילו עצמכם על הכף, הכריעו את גורל אחינו ואחיותינו לכף הזכות ולכף החיים. זו העת, זה הרגע, אין בלתו, זה מבחנכם.
358 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.