קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אם יש דבר אחד שלא האמנתי שיקרה, זה שאני אצטרך לעמוד במליאת הכנסת ולהגן על השב"כ. מכל הדברים ההזויים שקרו במדינת ישראל, זה לא חשבתי שיקרה.
אני לא יודע כמה מכם מכירים, אבל ראש השב"כ הוציא מסמך רשמי בחתימתו – אני חושב, אולי לראשונה אי פעם – והמסמך הזה מתייחס ישירות לטענות שהופנו כלפי הארגון, טענות קשות, שאומרות שהארגון מפלה בין ציבורים, שהארגון נוהג בצורה לא שוויונית, שהארגון הפך להיות ארגון פוליטי, דברים הזויים כלפי הלוחמים שמגינים עלינו יום-יום, כלפי אלו שחושפים את כל מזימות הריגול של איראן, כלפי אלו הראשונים לסכן את חייהם בכל הגזרות במדינת ישראל.
ואני רוצה רגע לעשות גם סדר בדברים: הטענה הגדולה ביותר הייתה של ראש הממשלה נתניהו שאם זה לא נתניהו לא חוקרים. אז זה לא נכון. יש היום נגדת, סליחה, חוקרת בשב"כ, שנחקרת בדיוק על אותו דבר, על הדלפת מסמכים.
סימנו את לשכת נתניהו – לא סימנו אף אחד. חומר מודיעיני מסווג מאוד מאוד דלף לעיתון גרמני, וככה התחילו את החקירה. ואני רוצה לומר לכם עוד משהו: בתוך החומר הזה שנגנב יש מערכת מאוד מאוד ייחודית של מדינת ישראל, ואני לא ארחיב יותר מזה. אבל אם חלילה המערכת הזאת הייתה יוצאת החוצה, היינו מסכנים גם לוחמים וגם את החטופים. המסמכים שנגנבו הועברו חודשים לפני שפורסמו בעיתון הגרמני. אז אם הם היו בלשכת נתניהו חודשים לפני שהם פורסמו, איך הוא לא ראה אותם?
עכשיו אני באמת רוצה לשאול מפה בזמן שנותר לי: את מי אתם תוקפים? את מי אתם תוקפים? ראש ממשלת ישראל נתניהו, את מי אתה תוקף, את אותם אנשים שמאבטחים אותך ואת המשפחה שלך? פעם בשנה אתם רצים לוועדת השרים לענייני אבטחה – אני חושב שאתה אפילו יושב שם, השר אמסלם – ומתחננים ששב"כ יאבטח את הילד במיאמי. אז אם אתם חושבים שהם כל כך לא טובים, תשחררו אותם. אם אתם חושבים שזה ארגון שמסכן את המדינה, תשחררו אותו. אבל אתם יודעים שזה לא נכון. מדובר בארגון מקצועי, ארגון שעוסק בהצלת חיים יום-יום, וכל אזרח במדינת ישראל צריך להצדיע לו, ודאי האנשים שיושבים בבית הזה, שיודעים מקרוב מה הוא עושה.
ואני רוצה מפה להעביר מסר ברור מאיתנו, מהצד שלנו פה, הצד הציוני על המפה: אנחנו מצדיעים לחוקרי השב"כ, אנחנו עומדים מאחורי השב"כ, אנחנו עומדים מאחורי ראש השב"כ, ולא ניתן לאף אחד ואף גורם להכפיש אתכם. תודה רבה, אדוני.
373 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.