קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, רבים מאזרחי המדינה מעלים את התהייה מדוע עד עכשיו המלחמה בדרום לא מסתיימת ומדוע הממשלה לא ניגשת למשא ומתן להשלמת עסקה. התשובה היא די פשוטה ודי ברורה: כיוון שבממשלה הזו יושבים אנשים שהאינטרסים האישיים שלהם והאינטרסים המפלגתיים שלהם לא מאפשרים להם להסכים להפסקת המלחמה או להסכים להשלמת עסקה.
הראיה לדברים האלה היא התעלולים של הפרחח (חוזר על המילה בערבית) שראש הממשלה מינה אותו לשר לביזיון לאומי, לביטחון לאומי. בכל פעם שהוא מרגיש שיש לו הסתבכות פנימית שלו עם שלטונות החוק וההסתבכות הזאת הולכת לצאת החוצה, אזי הוא מסיט את כל הדיון. הוא מסיט את כל הדיון הציבורי לנושא שהוא חושב שלגביו יש קונסנזוס, לדעתו, ואז הוא נאחז בסיסמאות שלו, שכולנו מכירים, כמו הסוגיה האחרונה שהוא העלה – להיכנס למסגדים ולהחרים רמקולים, לתת קנסות ולהתנכל לאימאמים ולמסגדים. רבותיי, אחרי 75 שנים של המדינה, זו הסוגיה שמעניינת את הקואליציה הזאת עכשיו, להתחיל להתנכל למסגדים שקיימים מאות שנים, לפני שבן גביר נולד לחיים ונהיה שר לביזיון לאומי? ואז קואליציה שלמה וראש ממשלה נכנעים לתכסיסים של (אומר בערבית ומתרגם:) של הפרחח הזה, של העבריין הזה, שמתנגד לסיום המלחמה ומסיט את הדיון כל פעם מחדש לנושא שהוא חושב שהוא מוצא עליו קונסנזוס בקרב תומכיו.
עוד כמה דקות נדע איזה תעלולים יצאו מפיו לגבי הסוגיה הטרייה מאוד שיש על השולחן. תודה רבה.
208 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.