הצהרות ופרסומים בעולם בנושא הכרה במדינה פלסטינית והצורך בהיערכות ישראלית לאתגר מדיני אפשרי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, כנסת נכבדה.

חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. אל תיתן להם סיבה.

כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש – – –

תודה.

השר בן גביר, שומע? ביקשתי היום, ביקשתי מה-AI, שאלתי אותו שתי שאלות. בקשה ראשונה – אמרתי לו: תן לי פסוקים מהתנ"ך, ולהבדיל – מהקוראן, שמראים את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל. בלי סוף קיבלתי. ביום ההוא – – –

תודה, אדוני.

קיבלתי בלי סוף פסוקים, גם מהתנ"ך וגם מהקוראן, על הקשר בין עם ישראל לארץ הזאת. אני אתחיל, אני אתן כמה, אולי בהמשך אני אוסיף עוד.

בראשית: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמֹר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת". בספר שמות: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלֹתו מן הארץ ההִוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש". ביהושע: "כל מקום אשר תדרֹך כף רגלכם בו לכם נתתיו, כאשר דִברתי אל משה. מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החִתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם".

ויש גם מהקוראן. אני אקרא את זה בעברית, בתרגום. בסורה 5, אל-מאאידה, פסוקים 20–21: "כי אמר משה אל עמו, תזכרו את חסד השם אלוהיכם, אשר נתן לכם נביאים ויעשכם למלכים, וייתן לכם אשר לא נתן לאחת מהאומות, עם השם, בוא אל הארץ הקדושה אשר נתן אלוהים לכם". זה מהקוראן. תכף אני אמשיך עוד קצת.

אבל שאלתי אותו עוד שאלה. כתבתי לו: תן לי בבקשה פסוקים מהקוראן שמדברים על החיבור של הערבים הפלסטינים לארץ ישראל. בקוראן. אני לא מכיר את הקוראן מספיק, ביקשתי עזרה. בתנ"ך ובקוראן אין פסוקים המתייחסים לחיבור של הפלסטינים לארץ ישראל. במקרה של הקוראן הוא אינו מתייחס ישירות בכלל לקבוצה אתנית שנקראת פלסטינים, אך כן מזכיר את הקשרים ההיסטוריים של העמים ששכנו באזור ארץ ישראל. למשל, אחד הפסוקים שיש – אמרתי אולי פסוק אחד יש – התרגום שלו: והצלנו אותו, את אברהם ואת לוט, לארץ אשר ברכנו בה לכל העולמים. זה מסורה 21, אל-אנביאא, פסוק 71.

אז בוא, תגיד לנו איזה פסוק יש בתנ"ך או בקוראן שמראה כמו הפסוקים שלנו, גם בתנ"ך וגם בקוראן, על הקשר – – –

לא מוזכרת ירושלים בקוראן. הם אומרים שהיא מוזכרת ברמז.

לא מוזכר חיבור שלכם לארץ. תשמע עוד פסוקים.

עוד פסוקים: "ונאמר לבני ישראל אחרי פרעה" – סורה 17, אל-אסראא, פסוק 104 – "שבו בארץ, וכבוא הבטחה אחרונה, נביא אתכם מכל הערים".

והינה מהתנ"ך: "כי הנה ימים באים נאֻם ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה', והשִבֹתים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה". ביחזקאל: "ולקחתי אתכם מן הגויִם וקִבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם"; "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבֹתיכם והייתם לי לעם ואנֹכי אהיה לכם לאלֹהים". עמוס: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא יִנתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלֹהיך".

לא יעזור לכם שום דבר, חברים. לא יעזור. הקדוש ברוך הוא הבטיח את הארץ הזאת לעם שלו, עם סגולה, לעם ישראל.

גם לך לא יעזור. ישראל, אף על פי שחטא – ישראל הוא, למרות שאתה – –

– – נמצא עמוק במ"ט שערי טומאה, אולי כבר הגעת לשער הנו"ן, אני לא יודע.

בכל מקרה, כשאנחנו מדברים על החיבור של עם ישראל לארץ ישראל, רואים את זה בכל מקום, ואתה לא צריך לחפש, לא מתחת לפנס, ולא צריך פרוז'קטור כדי למצוא את הקשר הזה. הקשר ברור. הקשר נמצא באדמה. הקשר נמצא בחפירות ארכיאולוגיות. אין שום קשר, לא בתנ"ך, לא בקוראן, לא בממצאים ארכיאולוגיים – אין שום קשר בין הפלסטינים לארץ הזאת. אנחנו מוכנים לקבל אתכם כגרים, גר תושב שיש לו פה זכויות בארץ הזאת – –

– – שמקבל זכויות אזרחיות, אבל מדינה פלסטינית – לעולם אנחנו נתנגד למדינה פלסטינית. יש לנו הבטחה אלוקית שהיא איתנו, ולא יעזור לכם שום דבר. בטח ובטח בתקופה הזאת, אחרי הטבח הנורא שהיה כאן בשמחת תורה – מי שמנסה לבוא ולדבר על מדינה פלסטינית בעצם אומר: בוא ניתן פרס למי שטבח בנו, וזה יהיה הפרס. התמורה לטבח, להרג, לרצח, לאונס, לעריפת ראשים, תהיה מדינה פלסטינית.

אני לא מצליח להבין את אותן מדינות שבבורות מדהימה, שבניתוק מוחלט ממה שקרה כאן, ממה שיכול לקרות לכל אומה ולשון שרוצה לחיות חיי רווחה וביטחון, שהן באות ואומרות: אנחנו נותנות פרס לטרור; אנחנו אומרות: היה כאן טבח נורא, ונכיר במדינה פלסטינית בשביל זה. הדבר הזה בעיניי הוא לא מובן, לא מקובל, אי-אפשר לקבל אותו.

ובלי קשר לזה, אנחנו מתנגדים למדינה פלסטינית כי הארץ הזאת היא המורשת שלנו, היא ההיסטוריה שלנו, היא הובטחה לנו מימי קדם. כאן אנחנו נהיה וכאן אנחנו נישאר, וכמו האמרה הידועה "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן", אז אנחנו מדברים עכשיו על עבר הירדן המערבי – זה בוודאי שלנו.

המזרחי שייך לשניים וחצי שבטים, ראובן, גד וחצי המנשה. הוא לא היה צריך להיות מראש חלק מארץ ישראל – ותודה על השאלה, חבר הכנסת עבאס – אבל כשסיחון יצא לקראת ישראל להילחם בהם, זה לא היה אמור להיות חלק מארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא אמר למשה: לך ותעשה את מה שצריך ותשמיד את סיחון ואת כל עמו. למה? כדי שהעמים בארץ ישראל ידעו שמי שמתעסק עם עם ישראל, דמו בראשו.

ואחר כך, כששני המרגלים הגיעו לרחב, לרגל את הארץ, היא אמרה להם: "נפלה אימתכם עלינו", שמענו מה עשיתם לסיחון ולעוג מלכי האמורי. כי כאשר אתה מתנהל ברוח של גבורה, כמו שנקרא בפרשה: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" – מה ההבדל בין לביא לארי? לביא מסמל עוצמה פיזית, גופנית, וארי זה רוחני, זה מלך החיות. עם ישראל – לא מספיק לו; זה לא בא רק בכוח, הוא בא גם ברוח. הרוח של הגבורה שיש לעם שלנו, רוח הגבורה שיש ללוחמים שלנו, הרוח הזאת שמנשבת משחר ההיסטוריה שיש לעם הזה – – –

מה הבעיה, קריב? גם נגד ארץ ישראל יש לך בעיה?

גם נגד ארץ ישראל אתה מתלונן?

אתם מחקתם את ציון מסידור התפילה שלכם בכלל. בשבילך, זה שאתה כאן בירושלים לא אומר לך שום דבר. זה לא מזיז לך, חבר הכנסת קריב. אני קורא בשיר של יום, ביום שני, "סֹבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה". אצלך אין ציון בכלל בסידור התפילה.

אתם מחקתם את זה.

אולי החזרת אותה בשביל ההצגה.

אבל אתה זה שאמרת שאתה מוכן שהכותל יהיה בתל אביב. את זה אני שמעתי לפחות.

את זה אני שמעתי. אני לא יכול לשקר על משהו ששמעתי במו אוזניי.

כשהמרגלים הגיעו לרחב, היא אמרה להם: שמענו כי "נפלה אימתכם עלינו" וגם "נמֹגו כל יֹשבי הארץ מפניכם". וזה מה שאנחנו נעשה גם עכשיו לאויבים שלנו – גם לחמאס, גם לחיזבאללה, למען יראו וייראו. מי שמתעסק עִם עַם ישראל, דמו בראשו. תודה רבה.