הצהרות ופרסומים בעולם בנושא הכרה במדינה פלסטינית והצורך בהיערכות ישראלית לאתגר מדיני אפשרי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השרים, חבריי חברי הכנסת, הדיון היום עוסק באחת הסוגיות החשובות ביותר למדינת ישראל בעת הזאת. בשבועות וגם בחודשים האחרונים, אנו שומעים מרחבי העולם וממגוון מדינות וראשי מדינות הודעות על הכרה במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי. מדובר בסכנה לעתידה ולביטחונה של המדינה שלנו.

דעת הקהל בעולם משתנה תדיר. הציבור ומתוך כך גם מנהיגיו עברו מהר מתמיכה חסרת מעצורים במדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר, למצב שבו הם מתחילים לצדד בצד השני, מתחילים לראות משוואה של מתקפות, והגרוע ביותר – מתחילים לפעול, לעיתים באופן חד-צדדי וללא שיח עם מדינת ישראל טרם ההחלטה.

למען האמת, לא ברור עם מי הם צריכים לדבר – עם שר החוץ? עם ראש הממשלה? עם שר התפוצות? עם השר לעניינים אסטרטגיים? יותר מדי בעלי תפקידים, מעט מדי אחריות. עלינו כנבחרי ציבור להוביל, להנהיג ולשאת באחריות של תפקידנו לטוב ולרע. את תושבי עמק חפר, קיבוץ מירב, יישובי הבקעה ואף כפר סבא וראש העין לא מעניינת חלוקת התפקידים בין שרי הממשלה. הם רואים עוד ועוד מדינות המכירות במדינה פלסטינית ולמעשה מקרבות לאט-לאט תרחיש אימים של מה שחווינו ב-7 באוקטובר. את תושבי יהודה ושומרון הגיבורים, המיישבים את הארץ ומשמשים קו ראשון למאבק על זכות קיומנו, לא מעניין מי בקשר עם ממשלת צרפת ותחת תחומי האחריות של מי הנושא. הם רואים כיצד מחרימים את התוצרת שלהם; הם רואים כיצד הממשל האמריקאי מרחיב עוד ועוד את מעגלי החרם האמריקאי והקפאת החשבונות. הם לא יודעים מתי זה ייגמר – כל אזרח ישראלי שגר ביהודה ושומרון יקבל הקפאת החשבון?

אני קורא כאן לשתי פעולות מיידיות: הראשונה – ראש הממשלה והממשלה כולה, אי-אפשר להשאיר את הזירה הזאת ללא הובלה, הנהגה וסדר ברור. אני קורא לראש הממשלה להצהיר באופן פומבי כלפי אזרחי ישראל וכל מדינות העולם: מדינה פלסטינית לא תקום, לא עכשיו ולא לעולם, בין הים לירדן. בשבוע הבא ראש הממשלה ייצג את מדינת ישראל בקונגרס האמריקאי. מדובר בהזדמנות משמעותית להבהיר לעולם מה האמירה של ישראל בנושא בלי להסתתר ובלי להתחמק. בנוסף, אני קורא לראש הממשלה ולמזכיר הממשלה להכריז על ישיבת ממשלה בנושא, לבחור שר אחד שיתכלל את הנושא, יוביל את המאבק של מדינת ישראל בהכרזות הללו, ויישא באחריות להצלחה ולכישלון של המאבק נגד ההכרה במדינה פלסטינית.

הפעולה השנייה – כנסת ישראל. אני בטוח כי בנושא זה ישנה תמימות דעים של כלל סיעות הבית, גם הסיעות הערביות. כולנו אזרחי מדינת ישראל. כולנו, כך אני מקווה, פועלים לטובת מדינת ישראל ודואגים לשלומה ולביטחונה. כולנו ראינו כיצד כניעה לטרור, כיצד נתינת שטחים ועצמאות לערבים בחבל עזה, חזרו אלינו בדמות 7 באוקטובר. כל מי שביטחון המדינה לנגד עיניו, כל מי שמייצג את אזרחי ישראל, היהודים והערבים, ורוצה בטובתם, צריך להצביע נגד הכרה במדינה פלסטינית.

חבריי חברי הכנסת מהסיעות שעימן איננו מסכימים על הגישה הביטחונית, אני מאמין כי גם אתם התפכחתם מאז 7 באוקטובר, הבנתם את מחיר הטעות של ההתנתקות מחבל עזה, של המחשבה כי הצד השני חפץ בחיים ובשלום, ולכן אני קורא לכם, לכולכם, להצביע נגד ההכרה במדינה פלסטינית. כך יוכלו אזרחי ישראל לראות מי דואג למדינת ישראל ומי מנסה לסייע לאויביה.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת זאב אלקין על השותפות בהובלת הדיון החשוב הזה. אני רוצה לברך את יושבי ראש שדולת ארץ ישראל, שראו את הנושא החשוב המגיע לסדר-היום ויזמו מכתב בין חברי הכנסת שיעניק משנה תוקף לדיון המתקיים כאן עכשיו.

ועוד נושא אחד – היום התקיים דיון דחוף בוועדת החוץ והביטחון בנוגע לחוק הגיוס. התקיים דיון 40 חתימות בנוכחות ראש הממשלה. אנחנו נמצאים רגע לפני יציאה לפגרה. חשוב להבהיר לאזרחי ישראל הנמצאים בבית שאנו כנבחרי ציבור, כשליחיכם, עובדים כל השנה למענכם, אם זה כאן, במליאה, אם זה בעבודות בוועדות השונות. דלתי ודלתם של כל חברי הכנסת פתוחה וזמינה לציבור תמיד, גם בזמן עבודת הכנסת ובטח בזמן הפגרה.

עלינו לשמור על שיח מכבד. הקיצוניים והקיצוניות מרימים ראש, אבל לאף צד אסור לצבוע את הצד השני כאילו כולו כזה. יש קיצוניים כאן ושם. הם לא מייצגים את הרוב. יש מחלוקות, וטוב שכך, אבל יש לנו מדינה שצריכה להתנהל תוך כדי ואחרי המלחמה. אסור לנו לשכוח זאת. יש לנו אנשי מילואים שחוזרים לסבב ב', לסבב ג' ולעוד סבבים שיגיעו. הם ומשפחותיהם השתנו לבלי הכר. אני חבר מפלגת הציונות הדתית, מפלגה שמרבים להאשים אותה בהשתמטות, שלא בצדק. בתור סגן-אלוף במילואים, כמג"ד, ראיתי והכשרתי לוחמים רבים. מיטב קציני צה"ל הנמצאים במלחמה למעלה מתשעה חודשים הם מפקדיי, חבריי או פקודיי מהעבר. אל לנו לדבר סרה במי מהם. אפשר לבקר, אפשר לתחקר, אך בכבוד הראוי למי שהקדיש את מרב שנותיו למען עם ישראל וביטחון ישראל.

אני אינני מרבה לדבר או להתראיין. אינני מאמין בשליחות ציבור של דיבורים אלא של מעשים. אני מבקש מכל חברי הבית, לפני כל נאום, לפני כל אמירה, לפני כל ריאיון: חשבו אם המילים שלכם יוסיפו לעם ישראל ולציבור שאתם מייצגים, או שמא רק למען עצמכם. בואו נהיה ראויים לעם ששלח אותנו לפה וששלחנו אותו להילחם ולסכן את חייו.

הדיון הזה הוא דיון חשוב, הוא היסטורי, הוא משמעותי. הוא מצייד את ראש הממשלה לפני יציאתו לקונגרס באמירה מאוד ברורה שמדינה פלסטינית לא תקום כאן. וכולנו כאן, חברי הכנסת מכל סיעות הבית, צריכים לתמוך באמירה הזאת ולצאת באופן ברור כנגד כל מבקשי רעתנו – שכאן קיומנו. בין הים ובין הירדן לא תקום שום מדינה אחרת. ניסינו את הנושא הזה, לתת שטחים, לתת מקומות, לאפשר דרכים אחרות כדי להשכין כאן שלום, וזה לא צלח. ולכן, האמירה שלנו: כאן לא תקום מדינה פלסטינית. תודה רבה.