הצהרות ופרסומים בעולם בנושא הכרה במדינה פלסטינית והצורך בהיערכות ישראלית לאתגר מדיני אפשרי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אילו היה צריך לבחור מושג שהוא האנטיתזה המוחלטת לעם היהודי, עם עולם, עם הנצח, עם עם קשר בלתי ניתן לערעור לארץ ישראל, הרי שזה המושג פלשתינה. זו גם כל מטרתו של המושג הזה. בשנת 135 לספירה, לאחר מרד בר-כוכבא, שינה הקיסר אדריאנוס את השם "יהודה" ל"פלשתינה", וזאת מתוך כוונה למחוק את זהותה היהודית ההיסטורית של הארץ. מעולם לא היה עם שקרא לעצמו פלסטיני. עמים רבים כבשו את הארץ, היא עברה מאימפריה לאימפריה; מעולם לא היה בה עם פלסטיני. כשדווקא הערבים, אשר לא מסוגלים לבטא את האות פ"א, מכנים את עצמם פלסטינים, הרי שזה כבר שקר מופרך שכמוהו לא היה בהיסטוריה.

לשקר הפלסטיני יש מטרה, ומטרתו היא אחת: לממש את קללת אדריאנוס קיסר.

לשקר הפלסטיני יש מטרה, ומטרתו אחת: לממש את קללת אדריאנוס קיסר ולנתק את הקשר בין עם ישראל לארצו היחידה.

בנובמבר 1947 הסביר שר החוץ הבריטי ארנסט בווין באו"ם את מהות הסכסוך על ארץ ישראל. מה רוצים היהודים? היהודים רוצים מדינה, הוא אמר. ומה רוצים הערבים? הם רוצים למנוע מהיהודים להקים מדינה. זה הכול, ושום דבר לא השתנה מאז.

ברשות הרצח הפלסטינית מציינים שלושה ימי אבל מרכזיים.

האחד הוא יום הצהרת בלפור; השני הוא יום ההחלטה – יום ההחלטה זה יום 29 בנובמבר, היום שבו החליטה עצרת האו"ם להקים מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל; השלישי הוא יום הקמת מדינת ישראל, 15 במאי. מה לא מציינים? לא מציינים את מלחמת ששת הימים, את הכיבוש. אנחנו אוכלים את עצמנו בוויכוחים על קווי גבול, קווי 67' ומשהו אחר. אותם זה בכלל לא מעניין. כשהחמאס טובח בנו, אנשים, נשים וטף, רק כי אנחנו יהודים, ומכנה את תושבי הקיבוצים "מתנחלים", וכשבכירי הרשות הפלסטינית משבחים אותו, הם בסך הכול מקיימים את עמדתם העקרונית משכבר הימים. ובכל זאת נראה שבכל הקשור לרשות הפלסטינית, אנחנו במדינת ישראל עדיין ב-6 באוקטובר. יום אחד ייפסק התיאום הביטחוני, והם יעשו לנו את מה שחמאס עשה לנו. הם אומרים את זה והם מתכוונים לזה. כל האתוס שלהם בנוי על שלילתנו.

הגיעה העת שעם ישראל, עם עולם, עם הנצח, יאמר בפה מלא: לא למדינה פלסטינית. לא לרשות פלסטינית.

ארץ ישראל לעם ישראל. תודה רבה.