קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עד 7 באוקטובר היו כאלה שחשבו באמת שהפלסטינים רוצים לחיות לצידנו, ולצערי הרב, אני חושב שגם מי שחשב אחרת וחלק על העמדה שלנו מבין שהם לא רוצים לחיות לצידנו – הם רוצים לחיות במקומנו.
הם לא רוצים לחיות לידינו – הם רוצים פשוט להשמיד אותנו. זה קשה לתפוס את זה. זה כואב, כי בכל אחד יש את הרצון ואת החלום שאולי, אולי, אפשר לעשות שלום. אני חושב שהאמת התנפצה לכולנו בפנים. היא התנפצה לנו במחיר יקר מאוד של למעלה מ-1,200 נטבחים, 240 חטופים ומלחמה לא פשוטה. ברור לי שננצח, וברור לי שיהיה גם יום שאחרי, אבל צריך להיות לנו ברור וחד שמדינת ישראל לא יכולה להתקיים לצד – –
– – מדינת ישראל לא יכולה להתקיים לצד מדינה פלסטינית. היא לא יכולה להתקיים ליד מדינה פלסטינית שמממנת רוצחים – רוצחים של אנשים, נשים וטף. באיזה עולם מתוקן יש אומה שמממנת אדם שרוצח ילדים? באיזה אומה מתוקנת מנהלים איתה שיח בכלל? איך יכול להיות שמדינת ישראל גם היום מנהלת שיח עם אומה שרוצחת את ילדיה, שטובחת בהם? אני לא מדבר על מה שהיה; לצערי, אני מדבר על מה שיהיה. לכן אני אומר: מהמקום של אמת, של מוסר, של מצפון, אין חלקנו עם הדבר הזה.
מדינת ישראל צריכה לחיות מכוח הצדק, לחיות ולדעת שהיא צריכה לחיות במרחב הזה, להגן על עצמה, ואולי יגיע יום שהפלסטינים יתפכחו ויבינו שאם הם רוצים לחיות במרחב הזה – הם צריכים לחיות לצד מדינת ישראל ולא במקומה. סיימתי.
231 מילים של משה סעדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.