קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, רק שני דברים הם אין-סופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני לא בטוח לגבי הראשון. כך אמר אלברט איינשטיין. בפרפרזה לדבריו אומר שיש רק שני דברים אין-סופיים בקואליציה הזאת: הלאומנות הקיצונית הפושעת והטמטום המשיחי, וניכר שהטמטום אין-סופי אף יותר מהפשעים.
את פשעי הממשלה, שהכריזה הלכה למעשה מלחמה טוטלית על העם הפלסטיני – אם ברצועת עזה, שם נטבחים רבבות אזרחים מורעבים, אם בגדה המערבית הכבושה, שם טרור המתנחבלים משתולל בחופשיות בעוד פלסטינים מגורשים מאדמותיהם הנשדדות לטובת קיני טרור משיחיים, ואם בתוך ישראל גופה, שבה האזרחים הערבים הפלסטינים נרדפים, מופלים, מוכים ונעצרים לשווא שיטתית – את כל זה אפשר לראות שחור על גבי לבן בצווי המעצר הבין-לאומיים שעומד להוציא בית הדין הפלילי בהאג, בסנקציות הבין-לאומיות שהולכות ומתרבות ובאות הקלון שעדיין עומד ותלוי בבית הדין הבין-לאומי לצדק: ג'נוסייד.
אז כיצד ייתכן שהטמטום רחב אף יותר מהפשעים? כי אחרי תשעה חודשים של הפצצה, פלישה, הרעבה ועקירה, שאחראית גם להרס צפון ישראל והורגת גם בחטופים – וכן, אדון נתניהו, הם מתים ולא "רק" סובלים – רוחו של העם הפלסטיני לא נשברה ולא קרובה להישבר. הוא עומד איתן בדרישתו הצודקת למדינה עצמאית, לחירות לריבונות. זוהי זכותו הטבעית וההיסטורית, להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו, במדינתו הריבונית, ועל כך לא הוא ולא אנחנו במק"י, בחד"ש ובתע"ל נוותר לעולם.
ובזמן שהמשיחיים המטומטמים, "בעלי הנס", רוקדים כאחוזי טירוף בפנטזיה של התנחלות בעזה ובלבנון, מדינות העולם מתקדמות לעבר הכרה במדינה הפלסטינית. אחרי חמש שנים שבהן אף מדינה לא הכירה בפלסטין, בתשעת חודשי הטבח הכירו תשע מדינות חדשות בפלסטין העצמאית, ובזמן שבמשך שנים נמנעו בעולם מהטלת סנקציות על כנופיות המתנחבלים, עוד ועוד מדינות מטילות היום סנקציות עליהם. אז תודה לממשלת הטמטום המשיחי, שפתחה את עיני העולם לדרך הנכונה – הכרה במדינה פלסטינית עכשיו. זה יגיע. על אפכם וחמתכם פלסטין תהיה חופשית בכל השטחים שכבשה ישראל ב-1967 ולצידה.
עכשיו אני רוצה לנצל את הזמן שנשאר לי – –
– – ולהגיד לחבר הכנסת רוט, שניהול הישיבה קודם היה פשוט מביש. לא רק שהשר, העבריין המורשע, הבריון האלים חובב רב-המרצחים – – –
– – – לא רק שהוא קרא להם מחבלים, אלא שיש פה – –
– – חבר כנסת שכבר ארבע פעמים מנסה להרים יד על חברי כנסת אחרים, אדם אלים, כנראה פגום בראשו, ולא מעיפים אותו מפה בזמן שהוא מנסה להכות.
373 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.