קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, מדינה פלסטינית היא קודם כול זכות של העם הפלסטיני, שזכאי להגדרה עצמית כמו כל העמים, אבל היא גם אינטרס ישראלי עליון. כי מול מדינת ישראל יש שתי חלופות: החלופה האחת היא לחיות בשלום מדינת ישראל לצד מדינת פלסטין – זו לצד זו, שתי מדינות בין הנהר לים; החלופה השנייה – כיבוש, אפרטהייד ותנאים-לא-תנאים של מדינת ישראל מול כל העולם. אין לנו אופציה שלישית. אופציה של עבדים ואדונים לא תתקיים בארץ הזו. ולכן הדיבור על מדינה פלסטינית הוא דווקא דיבור לטובתה של מדינת ישראל. כי כל אלה שטוענים שמדינת ישראל צריכה לשלוט, לכבוש מיליוני פלסטינים ולהתעמר בהם ולהתנכל להם – אנחנו רואים את ההתנהלות של המתנחבלים כל יום, כיצד הם מתנהלים עם הפלסטינים בשטחים הכבושים, בניגוד לכל אמנה בין-לאומית אפשרית.
כל העולם מבין ורושם את ההתנהלות של המתנחבלים נגד הפלסטינים. ועל כן אני אומר, לדבר על מדינה פלסטינית זה דווקא לדבר לטובת מדינת ישראל.
אין מצב בעולם שבין הנהר לירדן יהיו אדונים ועבדים. אין כזה דבר. מי שחולם על האופציה הזו, שימשיך לחלום יום ולילה. בין הנהר לירדן תוקמנה שתי מדינות, תהיינה שתי מדינות, מדינת ישראל ולצידה מדינת פלסטין בגבולות 4 ביוני 1967 – –
– – כולל ירושלים המזרחית. כל אחד יכול לחלום כראות עיניו, גם ביום וגם בלילה. זה הפתרון שיהיה, כי אין פתרון אחר. אפרטהייד, כיבוש, אדונים ועבדים – זה חלף מהעולם ואין כזה מצב יותר.
הפלסטינים לא יקבלו סיטואציה של עבדים שאתם תהיו האדונים שלהם.
230 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.