הצהרות ופרסומים בעולם בנושא הכרה במדינה פלסטינית והצורך בהיערכות ישראלית לאתגר מדיני אפשרי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, נתחיל בזה שמדינה פלסטינית לא יכולה לקום, כי אין דבר כזה עם פלסטיני. צריך להתחיל מהשורש. היסטורית לא היה עם כזה. משפטית בין-לאומית אין עם כזה. יש בהגדרות של המשפט הבין-לאומי חמישה פרמטרים שמגדירים עם: שפה, מטבע, מלך, מושל. אני תמיד שואל: מי היה המלך הפלסטיני הראשון?

מורשת, היסטוריה, לא היו מעולם. צריך לומר את האמת. אתם יודעים שהאמת – לפעמים כדאי לומר אותה. התנועה הלאומית הפלסטינית הוקמה על ידי המופתי כתנועת נגד לתנועה הציונית. היו ערבים, ערבים ככל הערבים. יש הרבה ערבים סביבנו, מוסלמים, לא מוסלמים.

היגרו לארץ ישראל – אגב, מרביתם בעקבות תהליכי שיבת ציון, החזרה של היהודים לארץ ישראל. היהודים באים לארץ ישראל ומפריחים בה את השממה, ואז פתאום יש פרנסה, יש תעסוקה. פתאום החול והמלריות והביצות הופכים ל"ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו". ושואל את עצמו המופתי: איך אני מתנגד לתהליך הזה? שאגב, הוא סטירת לחי תיאולוגית גדולה מאוד לאסלאם. הרי האסלאם בנוי על זה שהעם היהודי חטא והקדוש ברוך הוא מחליף אותו בעם אחר. עכשיו העם היהודי חוזר חזרה לקדמת בימת ההיסטוריה ומקים חזרה מדינה. מה עושה האסלאם? מה, מסתבר שהכול שקר? אז צריך להילחם בתנועה הציונית. אז מקימים כביכול תנועה לאומית פיקטיבית כדי להגיד: יש לנו תביעות לאומיות כאן. אבל אין דבר כזה עם פלסטיני.

אגב, אתם יודעים מה הסיבה ששוב ושוב ושוב, כל פעם, באוסלו, בקמפ דייוויד, באנאפוליס, כל פעם כשהיו, לצערי, אצלנו מי שקצת התבלבלו והסכימו לוותר, ברגע האמת – אז ערפאת בזמנו פוצץ את המשא ומתן והלך לפוצץ אוטובוסים במרכזי ערים במדינת ישראל. הפלסטינים, המכונים פלסטינים שלא בצדק – כי סבתא שלי, זיכרונה לברכה, הייתה פלסטינית, נולדה פה בפלסטין, אבל המכונים שלא בצדק פלסטינים לא יכולים להכיר בקיומה של מדינה יהודית. הם לא רוצים לחיות לצידה – הם רוצים לחיות במקומה; מכיוון שברגע שהם יכירו בקיומה, הם שומטים את הקרקע מתחת לעצם הגדרת הקיום שלהם. אין להם זכות קיום כתנועה לאומית אם לא שלילת התנועה הלאומית הציונית היהודית. Once הם הכירו בזה שיש מדינה יהודית, עם יהודי בארץ ישראל, הם חוזרים להיות ערבים ככל הערבים. זה פשוט. הם לא יכולים להקים מדינה פלסטינית כי ארץ ישראל שלנו, מה לעשות? מכוח התנ"ך, מכוח ההבטחה האלוקית, מכוח האבות, מכוח ההיסטוריה – היסטוריה של אלפי שנים, לא משהו מומצא של 70, 80, 90 השנה האחרונות.

זו הארץ שלנו מכוח המשפט הבין-לאומי, גם את זה צריך לומר. המשפט הבין-לאומי, אגב, מכיר במורשת, בהיסטוריה, בערכים, בתנ"ך. ההחלטה האחרונה המחייבת מבחינת המשפט הבין-לאומי היא הצהרת בלפור, סן רמו. החלטת החלוקה לא קיבלה שום תוקף בין-לאומי, מכיוון שהערבים דחו אותה. שתי מדינות בכל העולם הכירו בכיבוש הלא-חוקי הירדני שהיה פה בסך הכול 19 שנה. אז גם על פי המשפט הבין-לאומי זה שלנו. אבל שוב, קודם כול מצד האמת, ההיסטוריה.

עכשיו צריך לומר לעולם: המפעל הציוני הוא המפעל הצודק והמוסרי ביותר בפרספקטיבה היסטורית ובין-לאומית שהתרחש בעולם במאות השנים האחרונות. אחרי אלפיים שנות גלות, נדידות ורדיפות, העולם, כן, אפשר, היה שותף לתהליך הזה שהחזיר את העם היהודי אל המולדת ההיסטורית שלו. יהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מהדבר הזה.

ולא יכולה לקום מדינה פלסטינית גם כיוון שהיא תסכן את קיומה של מדינת ישראל. ואם היו עוד כאלה תמימים שחשבו בחברה הישראלית אחרת, כולם התפכחו, או הרוב הגדול. יש עוד כאלה עיוורים באפלה. הרוב המוחלט בכל סקרי דעת הקהל של החברה הישראלית מבין שזה אסון. כשאנחנו מפקירים שטח, מתכנסים מאחורי קירות וגדרות, אנחנו מקבלים מפלצות טרור נאציות אכזריות כמו החמאס. הרי ברור לכולם שאם מחר קמה מדינה כזאת, החמאס משתלט עליה ברגע. היום 87% מהערבים ביהודה ושומרון תומכים בטבח הנורא הזה. אף אחד מראשי המכונים המתונים, פתח, רשות פלסטינית, אף אחד לא גינה את הרצח הזה. ברגע משתלטים על זה, זורקים את הפתח מהגגות. מה זה מדינה פלסטינית? זה לקחת את עזה, להכפיל אותה פי 20, לשים אותה בשטח ששולט גיאוגרפית וטופוגרפית על רוב שטחה של מדינת ישראל – צריך להיות חולה בשביל לעשות את זה.

זה לא יקרה, כי אין דבר כזה עם פלסטיני, זה לא יקרה, כי זו ארצנו מכל בחינה שהיא, וזה לא יקרה כי זה מסכן את קיומה של מדינת ישראל. זה לא יקרה כי הרוב המוחלט בעם ישראל מבין שאסור שזה יקרה, והכנסת תצביע עכשיו ברוב גדול. ואגב, שמעתי כבר שגם יש עתיד נעלמים מההצבעה כי גם הם טוענים שהם מתנגדים. אגב, למה הם טוענים שהם מתנגדים? אני חייב עוד ממש נקודה קצרצרה בחצי דקה. למה הם טוענים שהם מתנגדים? כי הם רואים איפה נמצא הציבור הישראלי. אז פוליטית לא נוח להם, אז הם לא פה עכשיו. אני רק רוצה לומר לעם ישראל: אל תתבלבלו.

בשנות התשעים קראו לזה מזרח תיכון חדש. היום יש מכבסת מילים חדשה: הסדר אזורי. בני גנץ מבין שהציבור הישראלי הוא נגד מדינה פלסטינית, אז הוא אומר: אני נגד. מה כן? הסדר אזורי. הסדר אזורי זה עכשיו מכבסת המילים החדשה – לקחת את אבו מאזן, להחזיר אותו לעזה. זאת אומרת שחיילינו, בדם שלהם, מחליפים פרה וחמור – להקים מדינה פלסטינית עם איזו נורמליזציה עם סעודיה. חברים, זו סכנה קיומית למדינת ישראל. זה לא יקרה. הכנסת תצביע עכשיו ברוב גדול.

ראש הממשלה נוסע לארצות הברית בשליחותה של כנסת ישראל עם עמדה חד-משמעית ששוללת הקמת מדינת טרור בלב-ליבה של ארץ ישראל – לא עכשיו, לא מחר, לא חד-צדדי, לא דו-צדדי, לא תלת-צדדי.

לא יקום ולא יהיה. זו ארצנו. ניישב אותה. וכמו שאתם יודעים, אנחנו בממשלה שלנו נמשיך לקבוע את העובדות בשטח בהסדרת היישובים, בבנייה, בכבישים, בתשתיות.

אנחנו מחילים ריבונות דה פקטו, מורידים מהשולחן את האיוולת הנוראה הזאת, ובעזרת השם, יחד ננצח. תודה.