קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אושר שנעמי כאן איתנו. ברכות, יוראי.
תראו, אני באמת שמחה שכנסת ישראל מתכנסת לדיון פגרה במליאה, אבל צריך לומר את האמת: כנסת ישראל לא באמת פעילה. אי-אפשר לקדם הצעות חוק פרטיות וממשלתיות באותה מהירות ובאותה נחישות שבהן הדבר נדרש לטובת אזרחי מדינת ישראל. למשל, אדוני היושב-ראש, יש הצעת חוק שאמורה לקדם את זכויותיהם של החטופים השבים, כי זה לא הגיוני שהמדינה תשלם להם 1,300 שקלים בחודש. שמעת את המספר? 1,300 שקלים. למה? אתה יודע כמה צרכים יש להם? אבל את זה אי-אפשר לעשות, למרות שיש הצעת חוק.
או הצעות בעניין המפונים מהצפון. אני לא מדברת על זה שיש לנו רצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל; לא מדברת על זה שאין בתי ספר לילדים; לא מדברת על זה שהם נמצאים במלונות לא לוקסוס, בחדרים של 25 מטר מרובע, משפחות שלמות. אף אחד לא אומר להם מתי הם יחזרו, אם הם יחזרו ובאילו תנאים. במקום זה התאספנו כאן כדי, למשל, להעביר תחום אחריות משר האוצר לשר לביטחון הפנים. לא מבינה את זה. פתאום שלטון החוק נורא נורא מעניין את השר לכישלון לאומי. זה הדבר שמעניין אותו: הוא רוצה תחום אחריות נוסף.
ואני שואלת את עצמי, האם הוא כל כך הצליח בתחום האחריות שנמצא אצלו? האם הפשיעה מוגרה? האם הכול בסדר? המשטרה מתפקדת לעילא ולעילא? אין בעיות בתחום שלו? הוא רוצה עוד סמכויות כדי לייצר עוד כאוס בעוד מקומות?
אני אומרת לכם, זה לא הנושא להביא היום. טוב היה אם היינו מביאים הצעות חוק חשובות לטיפול בשורדי הנובה, לטיפול במשפחות נרצחי הנובה, לטיפול בחטופים השבים, לטיפול בתושבי הצפון. אלה הדברים שהיינו אמורים לעסוק בהם היום, ולא דברים שלא מקדמים שום דבר בעבור שום אזרח במדינת ישראל. תודה רבה.
270 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.