קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
איזו עליבות, תחושת עליבות גמורה יש בי, ובוז מוחלט. באמת, אני חייבת להגיד לכם – נותנים לי סטירה לפנים, סטירה מצלצלת, ואני שותקת, לא עושה כלום. למה? כי לא כאב לי מאוד, ולא בכיתי, אז אני לא עושה כלום. אני מוחלת על סטירה. אבל זו לא סטירה; איראן, מדינה ריבונית, האויבת המושבעת של מדינת ישראל, יורה לעבר ישראל 600 טון – טילי קרקע-קרקע, קרקע-אוויר, טילי שיוט, כטב"מים. אבל מה, בנס גמור אין אבדות בנפש, ולכן אנחנו לא מגיבים. זה נשמע לכם הגיוני או שזה צ'יזבט כמו שלי זה נשמע? ואני פונה מכאן לחברי הממשלה – כי אני לא מתקפת את החלטות הממשלה. אני פונה לשרים להתקומם, כי במשמרת שלכם מעמדה של מדינת ישראל בוזה בביזיון מוחלט. דנים פה: חוק מירון, לא חוק מירון – אגב, לא צריך את החוק, אני מצביעה במשמעת קואליציונית, תקנות וכללים יכלו להסדיר את זה כמה וכמה פעמים. אנחנו נמצאים פה היום, ואני שואלת אתכם את השאלות הבאות: אדוני ראש הממשלה, האם אתה לא תקפת באיראן כי איראן החזירה לנו את החטופים? לא. האם לא תקפת באיראן כי הגעת להסכמה עם חיזבאללה שהוא יידחק 15 קילומטרים לתוך לבנון? לא. האם אתה לא תקפת באיראן כי הגיעו להסכמה שקשורה לכל החזיתות שאנחנו מתמודדים איתן? לא. האם לא תקפת באיראן כי פתרת לי את הבעיות ביהודה ושומרון? לא. קבלו מה שיש כאן, ארצות הברית ואיראן, זה מה שיש כאן.
איראן. לפי טענותיה של איראן, אנחנו חיסלנו את מהדווי רב-המרצחים. כך אומרת איראן, אנחנו אפילו לא לקחנו על זה אחריות. ארצות הברית אישרה לאיראן לתקוף, ארצות הברית יודעת מתי תוקפים אותנו, איפה תוקפים אותנו. אנחנו נערכים, ברוך השם, יש לנו מערך הגנה אדיר. ודובר צה"ל – תקשיבו טוב, דובר צה"ל מפרסם נ"צ של פגיעה. מישהו מוכן להגיד לי ממתי מפרסמים נ"צ של פגיעה? אף פעם לא, אבל דובר צה"ל מדגיש שהייתה פגיעה בבסיס צבאי, נבטים. למה דובר צה"ל אומר את זה? כדי להפיס את דעתם של האיראנים. הינה, פגעתם לנו במעוז צבאי. זהו, סטופ.
עכשיו תקשיבו טוב. נתניהו ראש הממשלה מדבר במשך 15 שנים על איראן כגדולת ציר הרשע. הינה, קיבלנו הזדמנות, הזדמנות להתקיף מתקני גרעין של איראן. זה – עבר זמנו בטל קורבנו. מה שלא עשינו באותו היום כבר לא נעשה. ואני לא שותפה לאמירות האלה של "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ואני לא שותפה לאמירה של: זה יקרה, אנחנו רק לא יודעים מתי. זה לא יקרה כי ככה ארצות הברית החליטה, ואם אנחנו הפכנו להיות קולוניה, אז אני עומדת כאן בבושה מוחלטת, כי ארצות הברית החליטה לא לאפשר לנו לנצח – אדוני, אני עוד 20 שניות מסיימת. ארצות הברית החליטה שאנחנו לא נטיל מצור על עזה ואנחנו לא נקבל תוך כך מידע על החטופים, וארצות הברית החליטה שאנחנו נכניס דלק לעזה, וארצות הברית החליטה שאנחנו נפתח את כרם שלום, וארצות הברית החליטה על כמות המשאיות ההומניטריות שנכנסות לעזה, ואנחנו עוד לא קיבלנו את החטופים. וארצות הברית החליטה לשנות את שיטת הלחימה בדרום הרצועה, וארצות הברית החליטה שאנחנו נקים נמל בעזה, ולבסוף ארצות הברית החליטה שאנחנו לא נתקוף את איראן. וכל פרשני הימין שאמרו שחובה לתקוף, וחובה לתקוף, מתרצים לזה תירוצים. אין תירוצים, בושה וחרפה שמדינת ישראל מאפשרת תקיפה בלתי רגילה שלה על ידי מדינת אויב והיא לא משיבה, ואני אומרת לכם, זאת בכייה לדורות, בכייה לדורות.
518 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.