קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא כתבתי לעצמי נאום, אני באתי לשפוך את מה שיש בליבי. כרגע יצאתי מהדיון של הוועדה לפיתוח וחיזוק הנגב והגליל. אתם יודעים, זה היה כאילו דיון המשך של מה שהתקיים בשבוע שעבר, ביום חמישי בוועדת הכלכלה. אני שומעת את משרדי הממשלה, אני שומעת נציגים ונציגה של משרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל את תוכניות השיקום גם לדרום, גם לצפון. אני רואה כיוונים, אני רואה מטרות. חצי שנה עברה, ועדיין אין תוכנית קונקרטית, אין נתונים, אפילו מיפוי אין. אתם מבינים שעד עכשיו משרד הכלכלה לא ביצע מיפוי עסקים ומפעלים בצפון? לא אכפת להם מי נסגר, מי עדיין עובד, איך להעריך את הפיצויים. יכול להיות שמישהו עובד, וחלק מהעובדים פונו וחלק נמצאים שם. כדי לעשות תוכנית וההערכה של פיצויים גם כעסקים וגם לתושבים, צריך לקבל נתונים, ועדיין אין את הנתונים. זה פשוט מזעזע.
אני לא מבינה איך אפשר להמשיך. אני אוהבת סדר, ואמור להיות סדר. ביורוקרטיה גם אמורה לסדר את העניינים, יש פרוטוקולים לנושא כזה, לנושא אחר, כמו שברפואה יש פרוטוקול לכל מחלה, איך מטפלים במחלה. בכלכלה שלנו אין פרוטוקול. אפילו אם יש פרוטוקול, יש מקרים חריגים, וכאן אני לא רואה התייחסות למקרים חריגים. אני רוצה להביא לכם דוגמה לעסק אחד של פודטק בקריית שמונה, שעדיין עובד גם בימי המלחמה. חלק מהעובדים בטח עזבו כי הם פונו, אבל חלק ממשיכים להישאר שם ומגיעים לעבודה. הוא לא נחשב הייטק, הוא לא מתאים לתוכנית הפיצויים של הייטק, הוא לא נחשב ללואו-טק – הוא לא נכנס לשום מסלול, לשום תוכנית שיכולה לתת לו פיצוי עבור זה שהוא ממשיך לעבוד. בתקופה כזאת קשה משקיעים הפסיקו להשקיע בעסק, הם מציעים לו: תיקח את העסק שלך, תעתיק אותו לארצות הברית, אנחנו ניתן לך את כל מה שאתה צריך, את כל ה-facilities, עובדים, הכול. תעביר ותיקח את זה אלינו לארצות הברית. אבל גלעד אהרונסון, בעל העסק, נולד בקריית שמונה. הוא אומר: אני רוצה להמשיך לעבוד בקריית שמונה, אני רוצה שכאן יהיו מקומות תעסוקה לתושבי קריית שמונה, לתושבי הגליל. למה אני צריך לקחת את העסק ולהעביר ולחזק את הכלכלה במדינה אחרת? אבל המדינה שלנו לא מעוניינת בו. כנראה שאין מסלול מיוחד בשביל עסקים כאלה.
אני קוראת לממשלה – אני מסיימת, אדוני היושב-ראש – אני קוראת לממשלה לפעול מיידית, ללא שום דיחוי, לשים כסף לפי תוכנית קונקרטית – לא כיוונים ולא מטרות כלליות, קונקרטית – ולתת יד לאנשים שנמצאים במצוקה מזה חצי שנה, 192 יום.
החטופים שלנו לא הוחזרו, עסקים לא מקבלים תמיכה, ואין ניצחון בכלום.
388 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.