קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 192 יום למלחמה – 133 חטופים בעזה עדיין שם. 192 יום גם למלחמה בצפון – הצפון, שיש בו רצועת ביטחון פנימית בתוך שטח מדינת ישראל שלצערי רחוקה מן הלב.
אתמול הייתי בביקור בחלק מאותם יישובים שנפלו בין הכיסאות, דובר עליהם לא פעם בוועדות; 18 יישובים, ומשהו כמו 24,000, 25,000 אנשים שגרים וחיים שם עכשיו. אתמול הספקתי להיות בשלושה מהם – בכפר סאלד, בשדה נחמיה ובכפר בלום. אתה מדבר עם התושבים שנמצאים שם, אתה מסתובב במקומות ורואה, ואתה רואה בעין את הדברים שאתה דן עליהם פה בוועדות הכנסת. אתה נכנס ואתה רואה שבתי הילדים בחלקם לא ממוגנים. עברה חצי שנה מאז, ויש שם אנשים ויש שם תושבים.
הייתי פה, וגם חברי היה בחלק מהישיבות לגבי השדולה של הצפון, אבל בינתיים לא קרה דבר. הממשלה מתכננת להביא הצעת מחליטים בימים הקרובים לגבי הצפון, כפי שפורסם, אבל יש דברים שלגביהם לא צריך הצעת מחליטים מסודרת – אפשר לעשות כאן ועכשיו את מה שיש, ולתת לאנשים שנמצאים שם ומחזיקים את האזור הזה עבור כולנו את התחושה שהם חלק מהמדינה. אני אתן אולי דוגמה אחת פשוטה שאפשר לטפל בה כך, אם רוצים: אדם שלכאורה לא מפונה מהאזור זכאי לשירותים ממדינת ישראל בכל התחומים. מה הבעיה של משרדי הממשלה, של המשרדים החשובים – משרד הבריאות ומשרד הפנים ומשרד החינוך – להפעיל איזו ניידת שתגיע ותראה מה הצרכים? למה צריך לנסוע עד טבריה? קריית שמונה, שהיא עיר המחוז, אין בה את כל השירותים האלה. האם ממשלת ישראל לא יכולה לעשות משהו שהוא מעבר לכסף, מעבר לתקציב? לשנות את האפליקציה של כל קופות החולים שהם יוכלו לקבל תורים, גם אם הם לא בקריית שמונה? אלו הבעיות. זו לא שאלה של כסף ותוכניות ארוכות טווח. אי-אפשר לשים מיגוניות מחר בבוקר ליד גני המשחקים, שאין שם? האם צריך להגיע לכך שבסוף גואטה, בתוכנית רדיו, ידאג שתגיע מיגונית?
אפשר לעשות את הדברים האלה. אפשר, אם יהיה מישהו אחד – מישהו או מישהי – שלוקח את הפרויקט הזה של 18 יישובים, ובודק, תכליתית, מה אפשר לעשות – בקטן, לא בגדול, לא במיליארדים; בקשב, בתשומת לב, באכפתיות.
מה קורה עם החל"ת של האנשים שנמצאים שם? יש תוכניות להגדיל את החל"ת למפונים, מה עם אלה שנמצאים? אלה 24,000 איש, ומדינת ישראל, אם היא רוצה, היא יכולה. המדינה פשוט לא רוצה או שלא אכפת לה. אבל אפשר, אם רוצים. תודה.
370 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.