קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לברך את כוחות הביטחון, את התעשיות הביטחוניות, את אזרחי מדינת ישראל, על השותפות, על גילוי החוסן במניעה או בצמצום כמעט לאפס, להשתתף באיחולי רפואה שלמה לילדה מהפזורה שנפצעה באורח קשה. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מספיק מפוקחים ולהסתכל על כל האירוע. מהאירוע בדמשק, שאנחנו לא יודעים מי עשה אותו אבל אין ספק שחסן מהדווי, כשהוא לא בעולם, זו תרומה עצומה לביטחונה של מדינת ישראל. יש לזה מחיר גם של דמים. מי שמכיר קצת את ההיסטוריה שלו, את הרקע שלו, את היחסים שלו עם נסראללה ועם חמינאי, את היכולות המקצועיות שלו – הוא לא היה צריך להיות בעולם הזה, ולא משנה מי עשה את זה. אני חושב שזה חלק מהאירוע הגדול כולו, חלק מהדברים הטובים שקרו לנו כאן, ואני מקווה שנדע לקחת את זה. זאת גם הזדמנות למעמדנו הביטחוני בעולם, המדיני בעולם, שיתוף הפעולה עם מדינות האזור. אני צריך להגיד בכאב גדול: אני סקפטי אם הממשלה הזאת מסוגלת לקחת את זה ולא להפעיל כרגיל את השיקולים הקואליציוניים העלובים שמונעים מאיתנו להתקדם בכל הזירות, כולל בעזה, כמובן.
אדוני היושב-ראש, אנחנו התכנסנו כאן על אסון מירון, נס לא קרה לנו, לא במירון וגם לא במוצאי שבת האחרונה. במוצאי שבת האחרונה לקחנו את גורלנו בידינו, התפללנו, אבל בסוף אנחנו לא שופטים את ריבונו של עולם לפי מה הוא עושה לנו ומה לא. אנחנו פשוט לא מבינים אותו, אבל מי שחושב שבמירון, או מי שחושב שעל מדינת ישראל נגן בגלל ש"רבנן לא צריכי נטירותא", שילך למירון. תלמידי חכמים, בחורי ישיבות, כל מה שאתם רוצים – והינה, הם מתחננים כאן עכשיו למדינת ישראל שתעשה חוק. מה המשמעות של הדבר הזה? שאנחנו בסוף הולכים לרופאים – גם הרבנים הכי גדולים הולכים לרופאים; לא על תפילות סומכים ולא על בחורי הישיבות – גם את זה עושים – אבל בסוף הולכים לרופאים, ובסוף צריכים להחזיק נשק, ובסוף צריכים להיות מוכנים לחרף את הנפש ממש. לא למות רק באוהלה של תורה, השר פרוש; למות ממש, כדי לאפשר את אוהלה של תורה. לא הכול חסדי שמיים. אתה עכשיו יושב פה על מירון. למה אתה מביא חוק? תגיד: חסדי שמיים, תגיד: נתפלל יותר, נלמד יותר, לא יקרה מירון. אתה בא לכנסת ישראל ומבקש חוק מיותר.
אני קורא לחרדים להבין את גודל השעה, את העוצמה של הדברים, לשאת יחד איתנו בנטל הביטחוני כדי לאפשר גם את קיומו של עולמה של תורה.
374 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.