קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לילה טוב, אחרי חצות, גברתי היושבת-ראש, חברים יקרים, שמעתי את איזנקוט מדבר על לוחמים שאומרים לנו: אנחנו ללא זהות פוליטית, כמו שנלחמנו בעבור הגנת המדינה ולא ידענו מה יש מתחת לקסדה, כיפה או לא, ולא ידענו מה הדעות הפוליטיות – נלחמנו ביחד, ואנחנו רואים את עצמנו מחויבים לביטחונה של המדינה ולהמשך שגשוגה.
בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, אני שואלת את עצמי אם זה לא חלום בלהות, אם מישהו מבין מה המשמעות של הפגיעה האנושה בחברה הישראלית כשיש יוזמות כאלה שהתכלית שלהן לא ברורה.
היא ברורה למי שמקדם אותה. למי שעומד מנגד וצופה – ואתה יודע, אני יושבת לצידך בוועדת החוקה, ואני מקשיבה לטיעונים, ואני רואה איך רומסים את ההמלצות המקצועיות - -
- - איך יושבת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה עושה מלאכתה נאמנה, מדברת, ואיך תוקפים אותה על כל משפט שהיא אומרת. איך שר משפטים אומר: אני לא מוכן לתת דקה להקפאה. ואני שואלת: למה? מה הבהילות, מה הלחץ? ויש איזה שמועה שעכשיו אמסלם ימונה כשר משפטים נוסף.
לחזק אותו במה בדריסה של מערכת המשפט ודריסה של הדמוקרטיה?
ואתה רואה את קרעי, שמביא את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה, שהתכלית שלה לסתום את הפה לתקשורת ולייצר עדיפות לערוץ תעמולה, ואתה אומר: יש פה מהלך מסונכרן, שיש לו תכלית אחת, לעבוד אצל ראש ממשלת ישראל, שיש לו ניגוד עניינים, ויש לו שליחים עם זרועות ארוכות שנועדו לסדר את המערכת המשטרית במדינת ישראל לשביעות רצונו של ראש הממשלה, כך שהוא יוכל להתחמק מהדיון.
ואני שואלת, איפה אתם, חברי כנסת ושרים בליכוד? עזבו את החברים הקיצונים שלכם, עזבו. אני מדברת על הליכוד הליברלי, שהיה פעם ליברלי. איפה אתם? אף אחד מכם לא מבין מה המשמעות של השותפות שלכם, של השתיקה שלכם? אני לא רוצה להגיד אדישות, כי אני מניחה שכאשר אתם שמים את הראש על הכר, אתם מבינים מה קורה עכשיו. העובדה היא שאתם לא מתרגמים את הכוח הפוליטי שלכם, לבוא ולהגיד: לא עוד, אנחנו לא נותנים לראש הממשלה לעשות כרצונו ולפעול באמצעות שליחיו, השרים וחברי הכנסת, כדי לא למוטט את המשטר במדינה הזאת. אני חושבת שלא תוכלו לגלגל את האחריות – אני מסיימת. זה על ראשכם, חברי כנסת, שרים בליכוד. אנחנו, הציבור, כולנו נתבע מכם את האחריות שלכם לדרדור של המצב במדינת ישראל, ולעובדה שאזרחי מדינת ישראל מסתכלים למעלה, משוועים לפתרון, רוצים לחזור לשגרת היום שלהם ולא מצליחים, כי אתם לא ממש דואגים להם.
377 מילים של אורנה ברביבאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.