קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, בשבועות האחרונים – הנושא אומנם עלה כאן היום, אבל אני מוצאת חובה, גברתי, כתושבת שדרות, להמשיך להתריע על מצב - - -
אני רוצה להתייחס לסיסמה המפורסמת "טפטופים". לאחרונה אנחנו חווים קסאמים, חווים התרעות. עכשיו, אני חייבת, גברתי, להסביר. ברגע שיש התרעה, זה לא משנה מה גרם לה. בין שזה במקרה, בין שזה באמת היה קסאם – הלב של הילדים, של התושבים, בו ברגע נהרס.
אני אומר לגברתי מעבר: אתמול היה צבע אדום, והייתי צריכה לרוץ לממ"ד – לרוץ, כי אי-אפשר ללכת – ובדרכי גם חטפתי מכה בזרת בסלון; אז החלטתי שאני כבר מוותרת על הממ"ד, כי הכאב היה כזה עצום שאת כבר לא יודעת ממה את רוצה לחשוש.
עכשיו, בואו תחשבו על הילדים, על ההורים. ואני אומרת: יש לי געגועים לממשלה הקודמת. היה לנו שקט, היה מבצע, הדברים עבדו כל כך נכון. מה מונע להמשיך את אותו קו? יש נבחרים, נבחרתם ברוב – הללויה; מקבלים את הבחירה באהבה. עם זאת, לא יעלה על הדעת ששום דבר לא קורה. שימו לב במה אנחנו מתעסקים: מתעסקים שעות בוועדת חוקה ברפורמה. וואו, מצילת חיים. חוק דרעי על הפרק.
מתעסקים בכול, רק לא בחיי ילדים, לא במצב הביטחוני הקשה שיש בדרום. לא שמעתי על עוד הרחבה של מקלטים. במבצע חומת – כך קראו לו?
בשומר החומות, גברתי, הקסאמים והארטילריה הגיעו עד 40 ק"מ. למה לא לחשוב איך למגן אותם? למה לא למצוא פתרון? האם הם מבחינים, כשהם זורקים, בין 4 ק"מ ל-7 ק"מ? לא יעלה על הדעת, גברתי. המצב הוא קשה. הנוער, הילדים - - -
בימים אלה מדברים על הקמת יישוב, ואני מברכת על הקמת יישוב. אבל בואו תטפלו, קודם כול, ביישובים שקיימים, בואו תטפלו באנשים; יותר מרכזי חוסן, תביאו עובדים סוציאליים לבתי הספר. אתם לא מבינים איך הנוער שלנו באזור, ותפסיקו להתעסק במה שפחות חשוב. אתם רוצים רפורמות? תעשו רפורמות; רק תנו עדיפות, קודם כול, לחיים האמיתיים – ליוקר המחיה, למצב הביטחוני, למצב הנפשי, למה שקורה בדרום, ולא רק בדרום. אני מעריכה שיש גם בצפון באותה מידה.
ואני קוראת מכאן, כתושבת שדרות: די, תתעוררו על עצמכם. זה לא יעלה על הדעת. אני שלושה חודשים בכנסת הזו, ואני המומה. אני גם אולי כבר לא מופתעת. 12 שנים לא קרה כלום, וחשבתי שכל היום עובדים למעננו. מסתבר שהייתה פה ממשלה אחת שעבדה למעננו. אני קוראת לכם מכאן: תתעוררו, בבקשה, וקחו לידיכם את האחריות. תודה.
381 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.