קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, לפני כשעה, שעה ומשהו, נורה למוות עלי סאלח נהאר מטובא זנגריה. הוא היה בסך הכול בן 29, יותר צעיר משתי הבנות שלי, וכבר הסתיימו החיים שלו, והתווסף עוד מספר – עוד גופה לחמש הגופות שהיו בסוף השבוע באוכלוסייה הערבית כאשר היו מקרי הרצח. אתמול מנהל בית ספר בעיר לוד נורה ברגליים – אמין אל ג'מאל. בשבוע לפני זה, גם מנהל בנגב, נורו על האוטו שלו – היו יריות על האוטו שלו וכמעט גם הוא איבד את החיים שלו.
אני חושבת שלספר לכם על המקרים האלה – זה נשאר רחוק כאשר מדברים על זה, ולא מכירים שמאחורי כל אדם כזה יש משפחה ויש אנשים שאוהבים. לא חשוב אם הוא היה מעורב בפלילים או לא מעורב בפלילים. אם לא נדבר על למה האנשים מגיעים גם כן למצב שכנופיות הפשע משתלטות על החיים שלהם וגוררים אותם לתוך המערבולת הזו, אנחנו לא נצליח לעמוד מול גל הפשיעה ששוטף אותנו.
אבל אני עומדת מול הכנסת וחושבת לעצמי מאיפה תבוא התקווה שבאמת תהיה מלחמה אמיתית בפשיעה הזו? האם מהשר, שכל מה שיש לו לחשוב עליו זה איך להכות עוד יותר ועוד יותר באוכלוסייה; השר שרואה בנו כולנו סכנה דמוגרפית, וסכנה על המדינה; מהשר שמדבר שפה של משילות במקום שירות וביטחון לאזרחים, ביטחון אמיתי לכל אזרח, ביטחון אישי? אני חושבת שלצערי הרב, שר שחושב שאפשר, ממשלה שחושבת שבחימוש האזרחים פותרים בעיות – אי-אפשר לקוות להרבה מממשלה כזו. מחקרים בכל העולם הראו שכאשר יש יותר נשק בידי האזרחים, יש תמיד עלייה במקרי האלימות ובמקרי הרצח. אי-אפשר שלא לדבר על זליגה של נשק כזה לידיים של ארגוני הפשע, אבל גם אי-אפשר להתעלם כאשר מחמשים אזרחים במדינה, ולצערי בציבור שעדיין עושה פרופיילינג לכל אזרחי המדינה שנראים כמו ערבים, אנחנו הופכים לברווזים במטווח ירי. זה מה שמתוכנן לנו, לצערי הרב.
אני חושבת שהגיע הזמן להבין שאי-אפשר, עם ממשלה כזו, לקוות לאיזושהי תקווה אפילו שבפשיעה כן יילחמו.
301 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.