קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה - - -
כפי שגלעד קריב דיבר לפניי, ואחרים דיברו, על המאבק החשוב הזה שאנחנו בעיצומו עכשיו, לצד כל הדברים שנאמרו על חשיבות המאבק, אני חושב שגם נכון היום להזכיר פה שהמאבק הזה חייב להישמר מכל השוואה לתקופות אפלות בהיסטוריה, בוודאי התקופה של הנאצים; בלי הודעה או איום על ירידה מהארץ אם חלילה הרפורמה תעבור; בלי הוצאת כסף או עידוד אנשים להוציא כסף מהארץ, ובוודאי בלי קריאה לאלימות.
אני אומר מה האחריות שלנו. אני חושב שהממשלה חייבת להקשיב לקולות. אבל אני חושב שהאחריות שלנו, דווקא כמי שמאוד מאמינים במאבק, זה להגיד לכולם שאת המאבק מנהלים פה בבית. זה בדיוק כמו שלך ברור ולי ברור שלא משנה מה, לא נעזוב את הארץ, וככה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו.
אז אני לא מתעלם. אני אומר מה בעיניי חשוב. אני אומר לאותם אנשים: תיאבקו פה בבית. זה שיש לכם יותר כסף לא אומר שאתם יכולים להשתמש בדבר הזה; אתם יכולים, אני חושב שזו טעות, כי אני באמת משוכנע שאמירות כאלה יש בהן כשל ציוני, יהודי בוודאי, גם דמוקרטי וערכי עמוק. הם גם פוגעים בסיכוי שלנו לנצח, מכיוון שהם פוגעים ביכולת שלנו לרתום את כל חלקי החברה למאבק הזה ולעמידה, בוודאי, מול אלימות מכל סוג שהוא. אני רואה שהרבה פעמים אנשים עושים עמידה סלקטיבית מול אלימות, ובוודאי שצריך לעמוד מול הקריאות האיומות לפגיעה בראש הממשלה, אבל הייתי רוצה שגם יעמדו בצורה ברורה נגד האלימות כלפי בני גנץ וכלפיי בשכונת נווה יעקב, וכלפי ההתקפות הפרועות על היועצת המשפטית לממשלה, ובכלל שומרי הסף המגוונים. כי בסוף העמידה מול שנאה חייבת להיות שיטתית. אם אתה עומד מול שנאה רק כשהיא באה מהצד היריב, אז זו לא עמידה אמיתית, זו לא אמירה ערכית, זו עמידה מתוך פוזיציה פוליטית. ורק עמידה שיטתית מול כל שנאה תוכל לשמור עלינו פה ביחד.
וטוב – וחשוב להגיד את זה – טוב שרובם המוחלט של המוחים הם ישראלים פטריוטים, שלא מעלים על דעתם לעזוב את הארץ ולא מעלים על דעתם לנטוש את המקום הזה. אני מסתכל על כל החברים שלי מהצבא, מהמילואים, שאחרי כמה ימי מילואים הולכים למאבק. אלה הישראלים שנאבקים. אלה הפנים היפות והטובות של המאבק הזה. זה הבית שלנו. אלה האחים שלנו. ודווקא, כי אנחנו כל כך אוהבים את הארץ הזו, משום שלא נעזוב אותה לעולם, אסור לנו לשתוק כשהארץ הזו משנה את פניה והממשלה שלה פוגעת גם בדמוקרטיה וגם באחדות העם. תודה רבה.
380 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.