קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, ביטון את יודעת להגיד.
אם נוח לך, את יכולה בטהובן; אם זה יותר מסתדר לך.
שלושה נושאים על הפרק. 1. חברי המליאה, אני משבח את הערניים. אני רואה אתכם פה, לימור וטייב וכל החבר'ה.
אנחנו מכנסים את הוועדה לפיתוח הנגב והגליל – ועדה שקמה בהסכמה בין אופוזיציה לקואליציה. יהיו בה חברים אופוזיציה קואליציה, ונעבוד ביחד. הנגב והגליל ראויים לתשומת לב של חברי הכנסת. זה יהיה ביום רביעי בשעה 09:00 באולם ירושלים – פתיחה חגיגית, ששם כל אחד יציג נושא שהוא מבקש בתוך דקה; מה הוא רוצה שהוועדה תדון בו ותקדם בנגב ובגליל. ואנחנו מתחייבים לאורך שנות עבודת הוועדה לקחת את הנושאים הללו ולעבוד עליהם.
זאת ועדה שתצא לשטח. נבחר לה, בעזרת המזכיר של הכנסת, איש רציני ומסור בשם אמל – אני לא זוכר את השם משפחה – קצין דרוזי מסור, בחור עלא כיפאק. אנחנו נכנס את הוועדה הזאת ביום רביעי, וכל שבוע, בעזרת השם, נצא לשטח, וגם נעשה ישיבות בשטח, וגם נעשה ישיבות משותפות עם ועדות. אני כבר סגרתי עם חבר הכנסת טייב, יושב-ראש ועדת חינוך, שנדון בסוגיית הרופאים בנגב ובגליל – זמינותם, ההכשרה, המקומות שפתוחים להם, ההישארות. יש הרבה סוגיות – המון עבודה. זה דבר אחד.
דבר שני, לפני שנה קיימתי שני דיונים דחופים בוועדת כלכלה בשל נפילת המבנים בחולון ובבת ים. הנושא הזה פרוץ בישראל. מאות ואלפי מבנים בסכנה, וככל שאתה הולך לפריפריה, לשבר הסורי-אפריקאי, החל מקריית שמונה, חצור, בואכה בית שאן ואילת – אלה הערים המסוכנות, ושם יש הכי פחות התחדשות עירונית, שנועדה לבסס בניינים בישראל. כמעט אפס התחדשות עירונית. אנחנו, בכוחותינו הדלים, בכספי משרד הביטחון, נעשה פיילוט. עשינו, מימנו ואישרנו בקריית שמונה לעשות גם מיגון וגם ביסוס, אבל המבנים הללו בסכנה, וזאת קריאת השכמה. היום, רעידת האדמה בטורקיה, עם מעל 2,000 הרוגים ואלפי פצועים. וטוב עשתה מדינת ישראל שהגיבה ושתשלח משלחת סיוע. ואני רוצה לשבח גם את שר החוץ שהתבטא ושיפעל בעניין הזה.
אבל אני אומר לממשלה – ואני כן רוצה להגיד מילה טובה לשר השיכון החדש; הוא לא נושא באחריות להזנחה של הנושא הזה, אבל הוא כינס דיון חירום. אם לא יתחילו לטפל בבעיה הזאת אנחנו נמצא פה אסון לאומי. הדבר הזה כתוב וחרוט. בצפת כבר הייתה רעידת אדמה שהרגה מאות, אולי אלפים, לפני יותר מ-100 שנה. אנחנו לא יכולים להסתמך על הנס. הנס דילג עלינו. יש לנו זמן להיערך, אבל אם לא ניערך, אנחנו נהיה בבעיה.
והדבר האחרון – שר החוץ, אני מבקש את הקשבתך.
שר החוץ אלי, שר החוץ אלי, שר החוץ, אני רוצה להגיד לך משהו. דיברתי פה היום על המדינות שאוהבות אותנו – ואתה יודע על אלבניה, על מה שהיא עשתה למעננו, שהיא זרקה את איראן מהמדינה, שהיא הצילה בשואה. הם אומנם 60% מוסלמים, אבל כל כך מתונים. ויש המון קשיים ותלונות של תיירים מהאמירויות, ממרוקו, מאלבניה, לבוא לארץ ולהתקבל כמו שצריך בשדה התעופה. עכשיו, בידוק ביטחוני חייב להיות, אבל הוא צריך להיות משוכלל ומסביר פנים ומהיר, כדי שהתייר שבא אלינו לא יחווה חוויה שלילית. אני מבקש ממך לכנס אנשים מרשות האוכלוסין, ממשרד הפנים, ממשרד התיירות והחוץ; לפתוח את השערים לאזרחים האלה, שיבואו לפה בשמחה. כבר עשרות אלפים הלכו לאמירויות, לדובאי - -
- - ולמרוקו מאות אלפים הולכים – והם לא באים, כי החוויה להיכנס לארץ היא קשה. אני מבקש ממך, השר, שתכנס דיון בנושא. אתה מסכים?
תודה, אדוני השר. אני מעריך מאוד.
אין לנו חדר בכנסת, אז אנחנו חרוצים ולקחנו את החדרים שפנויים בבוקר. אין לנו חדר פנוי לוועדה – זה השיקול היחיד.
אבל תבואו. למען הנגב והגליל, תשכימו.
אבל אנחנו בוועדה חייבים לעשות דיונים מוקדם, כי האולמות תפוסים. זו בעיה. תודה.
570 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.