אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הליך הרכבת הממשלה הנוכחית לא היה מהקצרים. אנחנו זוכרים שהייתה כוונה להקימה שבועיים אחרי הבחירות, ב-15 בנובמבר, אבל הימים התארכו, השבועיים הפכו לחודשיים, והיא קמה בסופו של דבר ב-29 בדצמבר. אבל למרות זאת, נראה שלמעשה הקמת הממשלה הזאת לא תסתיים לעולם – כל רגע עוד שר חדש, עוד שרה חדשה, עוד משרד שהומצא, עוד משרד שיוצר. רק סיימנו למנות את מאי גולן.
מאי גולן הייתה אמורה להיות סגנית שר במשרד למשימות לאומיות.
אני עדיין אינני יודע איך אנחנו לא שואלים את עצמנו: איך יסתדרו המשימות הלאומיות ללא סגנית השר הזו? אבל היא כבר הפכה להיות שרה בלי תיק במשרד ראש הממשלה.
והנה אנחנו כבר במינוי של השרה דיסטל, שהתחילה את הקריירה המיניסטריאלית שלה רק לפני שבועיים כשרה בלי תיק, והינה כבר יוצר משרד חדש – המשרד להסברה.
ומה השלב הבא? עדיין, כך אנחנו קוראים, איננו יודעים את כל הפרטים, אבל מתרשמים שמהנדסים איזו נוסחה עבור חבר הכנסת אמסלם – אולי שר לשיתוף פעולה אזורי שיהיה גם שר במשרד המשפטים, סימולטנית, כשר שני.
אולי הבא בתור יהיה חבר הכנסת דנון, אבל אני מזכיר לכם, אנחנו כבר ב-17 בינואר, עברנו שנה ועדיין ממשיכים להקים את הממשלה, עדיין מצטרפים שרים, עדיין משתנים תפקידים, מקימים משרדים.
אבל אם אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על נושא חשוב כמו המאבק ביוקר המחיה, ראינו את מסיבת העיתונאים – הדי חיוורת, יש להודות – של ראש הממשלה ושר האוצר לפני כמה ימים, שורת צעדים שהם ברובם למעשה מהלכים של הממשלה היוצאת, מנגנונים שממילא קיימים בחוק.
בחלק מהדברים אפילו צעדים יותר חלשים, כמו בנושא הדלק, מכפי שעשתה הממשלה הקודמת. אפילו לא חלק קטן מהיצירתיות שראינו בהמצאה וייצור של משרדים חדשים ותפקידי שרים. ואני רק שואל: עם כל זה, אדוני היושב-ראש, אנחנו כבר רואים שמושיבים את השרים החדשים בספסלי חברי הכנסת, ואם התהליך הזה יימשך, אולי הם ישבו שם למעלה ביציע.
294 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.