תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום, בנאום מוקדם יותר שלי, האשים אותי חבר הכנסת אייכלר שאני נגד ההלכה. זה משפט שכשירדתי מהדוכן המשכתי לחשוב עליו כי כיהודייה מאמינה, מסורתית, זה משפט שפוגע, זה משפט שכואב. אז אני רק רוצה להבהיר כמה דברים גם למאזינים וגם לחבר הכנסת אייכלר.
יש הבדל עצום בין מדינת הלכה לבין לאהוב ולכבד את ההלכה, את הדת ואת היהדות; יש הבדל בין לאהוב ולרצות לקיים מצוות לבין לכפות את הרצון שלך על אוכלוסייה שלמה, כמו חברי ממשלה שרוצים ששמירת השבת תהיה חובה לכל האוכלוסייה. יש אנשים שאוהבים לעשות קידוש ולצאת לסרט אחר כך. זה לא הופך אותם לפחות יהודים, זה לא הופך אותם לפחות אוהבים את היהדות או את הדת או את המסורת.
יש הבדל בין שר שאחראי למדיניות של ביטחון פנים לבין שר ששולט על המשטרה שפועלת מול האזרחים; ויש הבדל בין להסביר את ישראל בעולם לבין למנות שרת פרופגנדה שתסביר את מדינת ישראל לציבור; יש הבדל בין להיות איש ימין לבין לתמוך במשטר פשיסטי שמכבה את האור על הציונות; ויש הבדל עצום בין משילות לבין הפיכת מדינת ישראל לביביקטטורה. תודה רבה.
178 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.