קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הייתה התלכדות של שני תאריכים: יום הנפילה של שיירת הל"ה – קרב קשה, נהרגו 35 לוחמים, זה קרה לפני 75 שנים בליל 15, 16 בחודש; 75 שנים לאחר מכן זה היום שמונה הרמטכ"ל ה-23, ואני מצטרף לכל מילה למה שאמר פה חילי טרופר.
בראשית שנה נהוג במערכות הגדולות להציג הערכת מצב שנתית. אנחנו נכנסים לשנת ה-75, עם סיכונים והזדמנויות ואולי תזכורת לדברים הרציניים שצריכים להעסיק גם את הממשלה, גם את הכנסת, גם את המערכות העיקריות, לטובת הציבור במדינת ישראל. עיסוקים שהוזכרו פה גם בנאומי הפתיחה הם החרפת האיום האיראני, גם איום הגרעין, גם ההשפעה האזורית והבין-לאומית, הזירה הפלסטינית – שהיא לפני פיצוץ, בתקופה רגישה מאוד, לטעמי, הרגישה והנפיצה ביותר מאז סוף האינתיפאדה השנייה ב-2004 – הזירה הצפונית, מאמצי התבססות, מאמצי דיוק וכדומה, ואז זירת הפנים, הזירה שהעסיקה אותנו במערכת הבחירות ועמדה במרכז השיח.
אני מבקש בהזדמנות הזאת לדבר גם על הזדמנויות, והן עלו בסדר העדיפויות שהוצגו על ידי ראש הממשלה, של מניעת גרעין איראן, של קידום השלום עם סעודיה, הורדת יוקר המחיה וחיזוק הביטחון האישי והמשילות – אתגרים רציניים מאוד לכל הדעות. ואולי זה תזכורת לחלק מהאנשים פה על הדרך, שצריך להתמודד עם אתגרים כאלה ברצינות, ללא זחיחות, עם קצת צניעות וענווה, ולזכור שכדי לקדם את הנושאים המאוד-חשובים האלה נדרשת חברה סולידרית, חוסן לאומי, נדרשת כמובן עוצמה צבאית וכלכלית ומעמד אזורי וחיזוק היחסים עם ארצות הברית. וכאשר באים לבצע שינויים ורפורמות וחוקים חדשים ופיצול של משרדים, אני מציע לשמור על קשר עין עם המטרות שהוגדרו כדי שאפשר יהיה לקדם אותן עבור אזרחי מדינת ישראל.
249 מילים של גדי איזנקוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.