קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, לכאורה, שמעתם את חברי הכנסת החרדים, הדתיים, אחרים, שמדברים פה אידיאולוגית על ערך לימוד התורה, על החשיבות, וזה לכאורה היה צריך באמת להיות כאן דיון מאוד מאוד אידיאולוגי, מאוד מעמיק, אבל לצערי הרב, צר לי, זה דיון פוליטי ממדרגה ראשונה. החוק הוא חוק פוליטי ממדרגה ראשונה. אף אחד לא מדבר בשם השוויון. יכול להיות – אני שמעתי את שר הביטחון בחדרי. בדרך כלל אני מעריך אותו ואני מאמין לו שהוא חושב – שהוא רוצה לעשות צבא שיהיה שוויוני, אבל לא על זה מדובר. אנחנו גם יודעים שאם זה היה תלוי בשר הביטחון, הוא לא היה מביא את החוק הזה. הוא בא לכאן בגלל אילוץ קואליציוני ובגלל אילוץ של הבג"ץ, ששם אולטימטום: אם עד יום רביעי לא יעבירו בקריאה ראשונה, לא תהיה דחייה.
אז לכן, החוק הוא חוק פוליטי. איווט ליברמן, יאיר לפיד, כביכול המשרתים הגדולים בצבא, גנרלים בצבא – אחד בגלי צה"ל ואחד שאני לא יודע איפה – הם באים מדברים בשם השוויון, כביכול.
במחנה, אתה צודק. אתה צודק. תודה רבה, נחמן.
אנחנו גדלנו על נחמן במלחמת המפרץ.
כן. ולכן, הדיון הוא דיון פוליטי, לצערי הרב, וצר לי שלוקחים את מיטב הבנים של עם ישראל. אני הייתי בחור ישיבה, אני למדתי בישיבת חברון, אני למדתי בכולל אחר כך, אני אומר לכם, אחר כך הייתי מנכ"ל משרד הפנים ושר הפנים וחבר קבינטים והכול. תאמינו לי, אני מדבר עכשיו פיזית, לא מדבר – הקושי הגדול לשבת וללמוד תורה ולהיות מופרש מכל הנאות העולם, לשבת וללמוד סוגיות וללמוד 12, 14 ו-16 שעות ברציפות, שבעה ימים בשבוע, אין חופשים, וללמוד – זה הרבה הרבה יותר קשה מכל מטלה, וגם הרבה יותר איכותי. אז לכן, עם כל הכבוד, לא על זה אנחנו מדברים כשלוקחים את בני הישיבות והופכים אותם כביכול עכשיו לקרדום לוויכוח פוליטי.
בציניות אי-אפשר לשכנע אף אחד. אני רק רוצה לפנות לבני התורה היקרים, באמת, לשבט לוי של הדור שלנו, ולומר להם: אל תתפעלו מרעשי הרקע שאתם שומעים כאן. אתם תמשיכו ללמוד תורה; אנחנו בנפשנו, בגופנו, נגן עליכם. גם אם חלילה וחס יעשו סנקציות כאלה ואחרות, אנחנו נחסוך מפיתנו וניתן לכם לאכול, כיוון שאתם הקיום של עם ישראל. אתם תמשיכו ללמוד תורה – אנחנו נדאג, כולנו, שאתם תלמדו תורה, ואין מי שירצה ללמוד תורה ומישהו יפריע לו ללמוד תורה. לא יהיה מצב כזה במדינת ישראל, כיוון שכל הקיום שלנו במדינת ישראל, כל הזכות שלנו מול אומות העולם, כל הזכות שלנו מול הפלסטינים שהיו כאן לפנינו, היא בגלל לימוד התורה ובגלל התורה. זה הקושאן האמיתי שלנו.
ולכן, צר לי וצר לי וצר לי שאנחנו ביום ט"ו בשבט, ביום הולדת של הכנסת, במדינת היהודים – במה אנחנו מתעסקים כאן? אתם אומרים: ערך לימוד התורה. עכשיו, מה אנחנו נעשה? כל מי שלומד תורה יכול להמשיך ללמוד תורה, אבל מה? צריך לתת מכסות. איך ניתן מכסות? מה נגיד? יואב, אתה תלך לצבא; אתה, מיכאל, לא תלך לצבא; יעקב, תלך; איתמר, לא תלך. מי יכול? זה דיני נפשות, סנהדרין צריך בשביל כזה דבר. מי יחליט כזה דבר? ולכן, צר לי. אני אומר: אנחנו נמשיך להגן ואנחנו נמשיך לשמור שלומדי התורה בארץ ישראל, שמגינים עלינו ובזכותם אנחנו נמצאים כאן, ימשיכו ללמוד תורה. ושוב אני מדגיש מה שאמרו משה ארבל ומיכאל מלכיאלי וכל מי שדיבר כאן: אנחנו לא אומרים שהחרדים לא ישרתו בצבא; אנחנו אומרים שלומדי התורה לא ישרתו בצבא, כיוון שהם נשאו עול אדיר על כתפיהם, ואם באמת הממשלה אומרת שגם ערך לימוד התורה חשוב לה, אי-אפשר להפלות בין פלוני שלומד תורה לפלוני שלומד תורה.
ולחבריי מרע"מ, שאני מכבד אותם, את אמונתם כמוסלמים, אני אומר לכם – אני הנחיתי את חבר הכנסת משה ארבל ועוד צוות של משפטנים: יש קווים אדומים שאנחנו לא נעבור עליהם. אין לכם שום זכות מוסרית להחליט בשביל החרדים ובשביל היהודים מי ישרת בצבא כשאתם לא משרתים בצבא.
אם אתם תרימו יד – אני לא מאיים אבל אני אומר לכם – אם אתם תרימו יד היום בעד החוק הזה, אנחנו לא נרפה מבית המשפט העליון ולא נרפה מכל פעולה שאנחנו יכולים לעשות כדי שיגייסו את הערבים לצבא, ונראה את השוויון ונראה את הממשלה, את ממשלת השינוי, שתבוא ותגיד למה ערבי לא ישרת בצבא ולמה לומד תורה ישרת בצבא. תודה.
662 מילים של אריה מכלוף דרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.