קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, ט"ו בשבט בעיניי הוא חג מאוד מאוד משמעותי, בעיקר חג שנותן המון כוח והמון עוצמה, ואני אסביר למה. זה חג שמאז שאנחנו ילדים קטנים אנחנו פשוט נוטעים שתיל, שתיל שהוא עירום, ללא עלים, ללא פירות, רך בשנים. אנחנו עושים את זה בימים הכי קודרים, מלאי עננים, כשיש הכי פחות פוטוסינתזה, אבל עם המון המון אופטימיות – עם המון אופטימיות שמהשתיל הזה יצמח עץ, והעץ הזה לימים ייתן פירותיו, ואנחנו נהנה מהם. אבל מה שנותן את האופטימיות ואת האמונה זה שאנחנו יודעים בדיוק מאיזה סוג השתיל הזה, וכשאנחנו נוטעים אותו, אנחנו נוטעים אותו עם שורשים. השורשים שנטועים עמוק באדמה הם שיונקים והם שמחוברים.
וחשבתי כמה סימבולי שזה בעצם גם יום חגה של הכנסת הזו, של כנסת ישראל, שראוי ונכון שתהיה כל כך מחוברת לשורשים, למקום שבדיוק ממנו האומה היהודית יונקת. וחשבתי עד כמה היום הזה, יום חגה של הכנסת, הוא יום סגרירי, עד כמה העננים הם אפורים ועד כמה, ככל שאסתכל במבט חודר, אני אנסה לראות אופטימיות ואנסה לראות את אור השמש, אבל כשאני מסתכל על השבוע האחרון ועל החודשים האחרונים ועל ההתנהלות של הקואליציה ועל החברים של הקואליציה, אדוני היושב-ראש, אני רואה כאן התרוקנות ערכית ואובדן דרך טוטלי. כי אם חברי הקואליציה – שאתה, אדוני היושב-ראש, יושב שם – אם חברי הקואליציה הם אנשים שנפגשים עם שייח' ראאד סאלח, שעסוק בהסתה לרגל יום שחרורו, אי-אפשר לדבר כאן על שמירה של השורשים. אתה יודע, אפשר היה לחשוב שאולי יש איזה שלכת קלה, יכול להיות שיש פה קצת סתיו קשוח, אבל מדובר פה על התרוקנות ערכית. כשחבר הקואליציה מוסי רז הולך לאדמות הכפר עוורתא ושם הוא בוחר לעשות את הנטיעות שלו – ואני מכיר היטב את עוורתא ואני מכיר היטב את הגזרה הזאת ומכיר היטב כמה אין-ספור מחבלים יצאו מהכפר הארור הזה, ושם הוא בוחר, השותף שלך לקואליציה, לעשות את הנטיעות שלו לט"ו בשבט – מדובר פה על התרוקנות ערכית טוטלית.
ההתרוקנות הערכית הזאת נוגעת כמובן כשאנחנו מדברים על הדברים הכי חשובים לקודשי ישראל. אם מי שמוביל היום את חוק הגיור בפועל זה שר האוצר ליברמן, שלקח את הכותרת – –
– – שלקח את זה כמשימת חייו – מסיים – למחוק את היהדות, ולא משנה אם הוא יעשה את זה עם מתן כהנא או בלי מתן כהנא – זוהי התרוקנות ערכית. לכן קשה לי ביום ט"ו בשבט הכל-כך סגרירי וכל כך קודר הזה לראות את אותה אופטימיות. תודה רבה.
383 מילים של אופיר סופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.