קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמענו הרבה על נטיעת עצים לאחרונה בנגב, אז כסטודנט להיסטוריה אמרתי שאני אלך ללמוד קצת על ההיסטוריה של ייעור ונטיעת עצים בפרויקט הציוני. תשמעו, כמו שאתם בטח יודעים, זה לא קשור לא לאיכות הסביבה ולא ליותר חמצן לאנשים ולא לענייני סביבה בכלל. למה מחוברת כל הספרות המקצועית על ייעור ונטיעת עצים בפרויקט הציוני? לגזל קרקעות. זה הרעיון. זה לא בא מתוך מניעים של ירוק וסביבה כמו שקרה בחברות שונות ובמקומות שונים בעולם. גם בגליל, בשנות השבעים-שמונים – כתוב ברור בפרוטוקולים, זה לא דבר שאנחנו מנחשים – אומר בזמנו שר החקלאות אריאל שרון שהוא רוצה עתודות קרקע לייהוד הגליל וזה עולה כסף. כבר בשנות השבעים-שמונים, מה הטיעון? אין מספיק יהודים שרוצים לעבור לגליל. נעשה פרויקט של נטיעת עצים וייעור בינתיים, כי כך זה עולה פחות כסף למדינה. אותו דבר קורה בנגב, אותו רעיון. אותו רעיון מוביל גם את כל הנטיעות.
אז פה, מה שקורה בנגב, אדוני היושב-ראש, לא קשור לנטיעת עצים. זה קשור לעקירת אזרחים, כי גם מבחינת רוב מי שיושבים בבית הזה וגם מבחינת מנגנוני המדינה, זה שיש אדמות בידי הערבים, יש בזה משהו לא לגיטימי, משהו לא נכון. במדינת היהודים רק ליהודים מגיע קרקע. איך תתפתח בלי קרקע? איך תבנה חברה אנושית כלשהי בלי קרקע? אז מבחינת המדינה היהודית והדמוגרפית הערבים לא צריכים להתפתח, צריך לצמצם אותם. המחשבה – כמה שיותר ערבים על כמה שפחות שטח, כאשר ממש לידם, באותו מקום, המחשבה היא הפוכה – כמה שפחות יהודים על כמה שיותר קרקע.
כי אין בעיה של קרקע בנגב, אדוני היושב-ראש. הנגב זה מעל מחצית השטח בארץ והוא לא מיושב. הנגב כמעט ריק. למה דווקא שם צריך לשים עצים? צריך לשים שם עצים כי זה אותו רעיון מנחה, אותו רעיון גזעני מזעזע שמביא אותנו בסוף שאנשים יצאו ויגידו שהם לא רוצים את זה, ואז מגיעה המדינה, עם כל זרועות הביטחון שלה, בצורה לא אנושית ומזעזעת, ומדכאה הפגנה. מדכאים ההפגנה ויוצאים – שרת הפנים יוצאת להתגאות בכלים חדשים, כלי דיכוי חדשים, כוחות דיכוי חדשים, ומשתמשת במושג שאני בטוח, אדוני היושב-ראש, שאם מישהו באירופה היה משתמש בזה כלפי היהודים זה לא היה עובר בשקט. זה כמו לפוצץ מוגלה, אמרה שרת הפנים.
כששרת הפנים חושבת כך ושאר השרים בממשלה לא חושבים שהיא אמרה משהו לא נכון, אדוני, זה אומר הכול. תודה רבה לך.
365 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.