קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק שהוצג פה היום על ידי שר הביטחון בא בין השאר לקבוע שאם לא ישרתו בצבא מספר החרדים שנקוב בחוק, אחרי שלוש שנים שר הביטחון לא יוכל לתת דחיית שירות ללומד תורה. אני מערער בקול ושואל: לשר הביטחון יש סמכויות נרחבות לפעול בנושאים גורליים. ובכל מה שקשור, גם אם כתוב בחוק וגם אם לא כתוב בחוק, בכל מה שקשור לנושאים גורליים של ביטחון המדינה, לשר הביטחון יש סמכויות. רק בכל מה שקשור לדחיית שירות לומדי תורה בג"ץ שלל את הסמכות משר הביטחון.
אני שואל ורוצה להבין: החוק מתנה את המשך קיום ההסדר של דחיית שירות לאלה שתורנותם אומנותם בתנאי שהציבור החרדי יעביר לשורותיו, לשירות הצבא, לפי יעדים, מספר מסוים של תלמידי ישיבות. אם לא, אם הם לא עומדים ביעדים, שר הביטחון לא יוכל לתת, כאמור, דחיית גיוס. זאת אומרת שאם ראשי הישיבות, המנהלים הרוחניים, יצליחו במשימה שלהם וכל מי שלומד בישיבה ממשיך ללמוד, אז הישיבות ייסגרו מכיוון שלא עמדו ביעדים. הישיבות ייסגרו מכיוון שלא עמדו ביעדים. מה ההיגיון בחוק משונה כזה?
ואני רוצה לספר בגילוי נאות, לפעמים אני נשאל מה הייתה עמדת אגודת ישראל לפני שהבריטים החליטו לאמץ את המלצות ועדת פיל, כידוע, על חלוקת הארץ, ואני עונה שאגודת ישראל, היהדות החרדית ההיסטורית – היינו נגד. ואני אומר, לא תמיד זה היה נוח לומר שהיינו נגד ולהסביר לפני אנשים חילונים את הסיבות לכך, למה אנחנו לא רוצים, מפחדים שכשהשלטון בידי יהודים יעשו כל מיני פעולות נגד התורה. אבל אין לי ספק שעל חוק כזה, שקובע שבתנאים מסוימים לא תהיה סמכות לשר הביטחון לתת ללומד תורה דיחוי, לאחד שמצהיר על תורתו אומנותו, מדינה בשלטון של יהודים שמחוקקת חוק כזה, עדיף שמדינה כזאת לא תקום. זו דעתנו.
ואני רוצה לסיום גם לומר שחוששים לגייס ערבים בגלל החשש לנאמנותם למדינה. אני רוצה לומר כאן מעל הדוכן שאף אחד לא יחשוב שהחרדים שרוצים ללמוד הם בכיס של שופטי בג"ץ. ממש לא. זו טעות. מי שחושב כך טועה, כי לא יצליחו לנתק את הלומדים מספסל הלימודים.
ולסיום אני רוצה לומר: פעם סיפרו לנו שגיוס חרדים זה בגלל שיש צורך של שוויון בנטל. גם זה מתברר כבלוף. אנשי רע"מ גם מקבלים תקציבים וגם לא הולכים לצבא. מה שמעצבן אותנו זה שהם הולכים לעזור היום להעביר את החוק. הם יגידו לנו ללכת לצבא, הם יקבלו תקציבים, אנחנו לא, והם לא הולכים לצבא.
374 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.