קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום חגה של הכנסת אני רוצה מכאן לברך את עובדי הכנסת לדורותיהם. בלעדיהם לא היינו יכולים לעשות את העבודה שמוטלת עלינו מטעם הציבור. ברכת חזקו ואמצו לכל עובדי הכנסת.
בנאומים הבאים במשך היום אני מבקש לקרוא מאמר שכתב בימים האחרונים הרב אסף נאומבורג, ראש הישיבה התיכונית ביישוב נווה, חברו של השר מתן כהנא. אני אקרא את המאמר בהמשכים, כי כל נאום מתייחס לכל הצעת חוק אחרת וסך הכול התמונה הכללית היא ברורה. וכך הוא כותב: הבאת הרומאים לירושלים, בשלהי ימי בית המקדש השני, על ידי יהודה אריסטובולוס ויוחנן הורקנוס, היא שפירקה את ירושלים. מכוח זר שהיה אמור לעזור ליהודים לסדר את ענייניהם, הם הפכו להיות כוח זר שעסק בסידור האינטרסים שלו ובשאיפותיו שלו, והיו חלק משמעותי מהתהליך שפירק אותנו לגורמים והביא אותנו לגלות מארצנו. שרפת המחסנים המפורסמת שמוזכרת לעיתים רבות כאחד מגורמי הגלות והחורבן הייתה לא יותר מאשר בריונות מתוך מצב ייאוש, מתוך מצב של חורבן, ובסך הכול טחינת קמח טחון.
בימים ההם בזמן הזה. לפני כמה חודשים קמה בישראל ממשלה שאליה צורפו אויביה של ישראל, אויביה הגרועים ביותר, חברי התנועה האסלאמית. מי שמתיימר להבין את המציאות ולדעת לאן פנינו, יתכבד וישקיע מעט מאמצים לקרוא מה כתוב בעקרונות אותה תנועה, ולא יסתפק רק ברטוריקה החלקה של נציגיה בכנסת – מה מקומה של מדינת ישראל בתפיסת עולמה ומה על פי שאיפתה אמור להיות בעתיד כאן, בין הירדן לים. כניסתה של אותה תנועה לממשלה היא דריסת רגל בדרך אל אותו עתיד, בדרך לשם, ומי שהביא אותם למצב שבו הם יושבים סביב שולחן הממשלה, למעשה החזיר אותנו אל העבר והביא את אויבינו לנהל אותנו. נקודה.
ממשלת בנט-כהנא-ליברמן-לפיד היא הממשלה הראשונה בתולדות מדינת ישראל המתחדשת שהיא איננה ממשלת המדינה היהודית כי אם ממשלתה של מדינת כל אזרחיה. זו חד-משמעית לא ממשלת ישראל כי אם ממשלת מיעוט לא יהודית, לא ציונית ולא לגיטימית. מתוך אותו איבוד עשתונות שגרם להקמת כזאת ממשלה, היא מרשה לעצמה להתפרע בענייני דת ומדינה.
אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיים. הדבק היחידי של הסיעות המרכיבות את הממשלה, מלבד השנאה התהומית לנתניהו ואהבת השררה, היא הסכמתם בעניינים של דת ומדינה והנאה צרופה של ניצן הורוביץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן לראות איך השר לשירותי דת של מדינת ישראל, שהוא כידוע בוגר כל המסלולים הנכספים בציונות הדתית, מפרק את הרבנות הראשית ומממש את חלומותיהם באופן נועז וחריף, הרבה מעבר למה שהיה מעז שר חילוני לעשות.
378 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.